אמנות ושואה

עמוד:222

אמנות ושואה יגאל צלמונה השאלה הגדולה שעמדה בפני יוצרים שביקשו להתייחס לחוויית השואה ולמשמעותה היתה כיצד לתאר ולהביע אותן לאור מוגבלותם של אמצעי ההבעה והייצוג האמנותיים , כעדותו של הסופר פרימו לוי על חששו כשהיה אסיר במחנות ריכוז : "אם נשוב הביתה ונרצה לספר , יחסרו לנו המילים . " שתי גישות עיקריות מאפיינות את ההתייחסות האמנותית לשואה : הייצוגית והסמלית–הפרשנית . לגישה הראשונה משתייכים היוצרים שתיארו את אירועי השואה ודימוייה . בין אלה היו האמנים העדים בגטאות ובמחנות הריכוז שתיארו את שראו סביבם מתוך רצון לייצג את הזוועה כצוואה לדורות הבאים וכמסמכי עדות והוכחה שישמשו את מי שלא היו שם . לקטגוריה הזאת משתייכים גם האמנים שהגיעו אל מחנות הריכוז והמוות מיד עם שחרורם , בדרך כלל כחיילים בצבאות המשחררים , ותיארו את הניצולים המתים והחיים שפגשו . זיכרון וישי חוץ מהנובלות של ורקור , שראו אור במהלך המלחמה , וספרו של אנדרה שוורץ–בארט , המייחד פרק ארוך למחנה דראנסי ומציין את השתתפותה של צרפת ברצח העם היהודי , נותר , במשך זמן ארוך , רובה של הספרות על השואה בצרפת ממוקד במזרח אירופה , גם ביצירותיהם של סופרים יהודים–צרפתים . לדוגמה ורשה , ( Varsovie ) מחזה בשלוש מערכות מאת ולדימיר רבי , וכמה שנים אחר כך , Mr Fugue מחזה מאת ליליאן אטלן , שהועלה בפסטיבל של אוויניון . אולם , משלהי שנות ה60– ותחילת שנות ה , 70– ב de l'Etoile Place– של פטריק מודיאנו וב–י Le Chagrin et la Piti ( הצער והחמלה ) של מרסל אופולס , אנדרה האריס ואלן דה סדואי , סרט שראה אור ב , 1971– ושנודעה לו השפעה עצומה על מצגי ההיסטוריה של אותה תקופה – ניכרת התמקדות חוזרת בגורל היהודים בצרפת בתקופת הכיבוש . כך , פטריק מודיאנו , שגיבש לעצמו את הנימה המינורית והמעורפלת שדבק בה , ממשיך במסע מרתק של חקר וגילוי במה שהיה עולמם של משתפי הפעולה וסייעני הגסטאפו , כפי שאפשר לראות בספריו Ronde de Nuit ( משמר הלילה ) ו Boulevard de Ceinture Le– ( כביש הטבעת . ( ומשם , ברומנים Rue des Boutiques Obscures ( רחוב החנויות האפלות ) ו Voyage de Noces– ( מסע כלולות , ( הוא עובר להתבוננות בגורלם של הקורבנות ומתאר בחרדת–קודש את נתיבה הצנוע אך היוצא–דופן של אחת מהם , נערה בשם דורה ברודר , שהוא מעלה את זכרה מתהום הנשייה של מסמכי ארכיונים . בספריו Fils ( הבן ) ו–י Le Livre Bris ( הספר השבור , ( מתאר סרז ' דוברובסקי בקטעים מפתיעים מאוד את מקומות–המסתור שיחד עם הוריו חיכה בהם לסופה של המלחמה . ורקור שב בפעם האחרונה לתמאטיקה שנזנחה מיד עם תום המלחמה , ובספרו Loup ב ge ט Le Pi ( מלכודת לזאב ) הוא דן בחיי אדם שנהרסו עקב הלשנות . שעה שעלילות enne Education י Europ ( חינוך אירופי ) ו La Danse de Gengis Cohn– ( הריקוד של ג ' נגיס כהן , ( מאת רומן גארי , התרחשו בפולין , הרי כל הרומנים האחרונים שלו מתרחשים בצרפת , ועוסקים שוב ושוב במעצרם של יהודי פריז ואיסופם לוולודרום ד ' איוור lodrome d'Hiver ) י , V איצטדיון–האופניים החורפי , המקורה , שבו כינסה משטרת פריז את יהודי העיר ב16– ביולי . 1942 משם הם הועברו למחנה דראנסי , וממנו נשלחו למחנות ההשמדה . ( אשר לרומנים שגארי חתם עליהם בשמו , de Femme Claire ( לאור אישה , ( י La bonne moiti ו Volants Les Cerfs- – ( עפיפונים , ( ששורותיו הראשונות והאחרונות מוקדשות לתושבי שאמבון–סיר–ליניון ( כפר במרכז צרפת , בטבורו של אזור פרוטסטנטי קטן , שאוכלוסייתו הגיבורה הצילה אלפי יהודים במהלך המלחמה . ( אשר לספריו של גארי שהופיעו בחתימת אמיל אז ' אר , בעיקר La vie devant soi ( כל החיים לפניו ) ו L'Angoisse du roi Salomon– ( חרדתו של המלך סלומון , ( רומנים על הזיקנה , הסובבים סביב זקן וזקנה מניצולי השואה , אשר אחד מהם , אדון סלומון , מלך הקונפקציה , עבר את המלחמה כשהוא חבוי במרתף , והשנייה , מאדאם רוזה , שנעצרה , נשלחה לוולודרום ד ' איוור , ומשם למחנות ושרדה , הפכה את מרתפה לחור היהודי שאליו היא יורדת להסתתר בעיתות מלחמה . לאחר תקופה שבה הוטמע גורל היהודים שנשלחו למחנות בגורלם של לוחמי המחתרת שנלקחו למחנות , וזיכרון רצח העם היה מנת חלקו של זיכרון–מיעוט , אפשר כבר לומר שזכר השואה מהווה חלק מהזיכרון הקולקטיבי הצרפתי . בתהליך הזה , לצד מחקריהם של היסטוריונים והשפעתם של משפטים שנערכו למען ההיסטוריה , מילאה מלאכת הכתיבה הספרותית , רבת–העוצמה , תפקיד חשוב , בכך שהשיבה לקורבנות את ייחודם ואת עצמיותם האחת והיחידה , והקדישה מקום לפן הדומם של הטקסט ושל העדות .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא