|
|
עמוד:189
גם בפולין וגם בארצות הברית , שימש בסיס כלכלי איתן להפקת סרטים על נושאים יהודיים ששפת הדיבור של רובם ככולם היתה יידיש . פה ושם הופקו סרטים דוברי עברית , רובם סרטי תעודה על היישוב היהודי בארץ–ישראל , אם כי היו בהם גם סרטים עלילתיים שצולמו בארץ–ישראל והפקתם הושלמה בפולין . אבל אלה היו היוצאים מן הכלל . ראוי לציין שהדרך בין תעשיית הקולנוע היהודית של פולין לבין יהודים שהיו פעילים בתעשיית הקולנוע בארצות הברית היתה דו–סיטרית . תעשיית הקולנוע בארצות הברית ניזונה בשנות ה30– במידה רבה מבימאים וממפיקים שבאו אליה מארצות אירופה , ובהן גם פולין . אבל , לעומת זאת , היו בימאים ומפיקים מארצות הברית שבאו לפולין לייצר בה סרטים דוברי יידיש ברצונם לנצל את שכר העבודה ועלויות ההפקה שהיו נמוכים בפולין פי כמה מאשר בארצות הברית . הם הביאו עמם גם שחקנים יהודיים מפורסמים שקנו להם ; ם בתיאטרוני יידיש בארצות הברית . אולי המפורסם בכל הסרטים האלה הוא יידל מיטן פידל , שהופק בפולין בשנת 1936 והיה מיד להצלחה קופתית עצומה , ועדיין היה לו קהל צופים גם חמישים שנה אחרי הפקתו . הסרט נעשה בידי הבימאי היהודי האמריקני יוסף גרין ( יליד פולין , שהיגר בגיל צעיר לארצות הברית ) והכוכבת הראשית בו היתה מולי פיקון , ילידת ארצות הברית , שכבר עשתה לה שם בתיאטרון היידיש בברודוויי וגם בסרטים לא על נושאים יהודיים דווקא שצולמו בארצות הברית ובווינה . סרטי ראינוע על נושאים יהודיים החלו להופיע בפולין כבר בשנת . 1911 למעשה הופקו בה סרטים על נושאים יהודיים לפני שהופקו בה סרטים על נושאים פולניים . בשנות קיומה של פולין העצמאית יוצרו בה יותר משלושים סרטים שנושאיהם יהודיים , כמחציתם סרטים עלילתיים וכמחציתם דוקומנטריים . תור הזהב של הקולנוע היהודי בפולין היה בשנים . 1939-1936 בתקופה הזאת פעלה , כאמור , תעשיית הקולנוע היהודית בפולין במידה רבה גם בשביל השוק של ארצות הברית . יוסף גרין , מפיק ובימאי יידל מיטן פידל שחי בארצות הברית , היה חוזר מדי פעם בפעם לפולין להפיק בה סרטים והיה מביא עמו גם שחקנים דוברי יידיש מארצות הברית . מולי פיקון עצמה כיכבה בשניים מסרטיו . בחברת ההפקה הוורשאית "כינור" כיכבו הקומיקאים הנודעים דז'יגאן ושומאכר , שהצליחו בשנות מלחמת העולם לברוח לברית המועצות , ניצלו מן השואה , חזרו לפולין והגיעו לבסוף לישראל . שחקנים ידועים אחרים שהופיעו בסרטים האלה היו זיגמונט טורקוב ואידה קמינסקי . אף כי באותה תקופה הופקו בפולין כמה סרטים הנוגעים בנושאים "מודרניים , " ובהם הקרע בין דור האבות לדור הבנים , התפוררות חיי המשפחה וכיוצא באלה , הרי "הנושאים היהודיים" של כמעט כל הסרטים היהודיים שהופקו בפולין בתקופה ההיא לא עסקו בחיים היהודיים המודרניים כי אם בעיקר בהווי העיירה היהודית של שלהי המאה ה , 19– שרוב יהודי פולין הכירו אותו רק מתוך הספרות . החיים היהודיים המודרניים נראו עדיין קצרים מכדי שיינתן להם ביטוי אמנותי . הם גם לא יוחדו בסממנים "צבעוניים" ובאיכויות ויזואליות בולטות , שהיו חשובות כל כך לראינוע בשנותיו הראשונות , בהעדר טקסט מדובר : לבוש ייחודי , פולקלור , ריקודים וטקסים ומנהגים אזוטריים ולעתים קרובות גם מיסטיים שנחשבו לפוטוגניים מטבעם . והעיקר , נושאים אקטואליים , חברתיים או פוליטיים היו בגדר סכנה מבחינת הצנזורה , כפי שהוכח במקרה של הסרט מיר קומען און בהפקת ה"בונד" שהצגתו נאסרה בפולין . הסרטים הראשונים על נושאים יהודיים שהופקו בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה התבססו בעיקר על מחזות ידועים של תיאטרון יידיש , כגון מירלה אפרת , חסיה היתומה , שער הגיליון הראשון ( 1929 ) של כתב עת ביידיש על אמנות הקולנוע , המוקדש לסרט "ביערות פולין" של יונה טורקוב על פי ספרו של אופטושו – מאגרים של יהודים מודרניים וחילוניים העמידו קהל צופים גדול לקולנוע היהודי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|