|
|
עמוד:188
לקריאה נוספת : York : Frederick Ungar , 1982 . Friedman , Lester D . Hollywood's Image of the Jew , New Indiana University Press , 1985 . Ewen , Patricia , The Jew in American Cinema , Bloomington : versity of California Press , 1996 . grants in the Hollywood Melting Pot , Berkeley : Uni- Rogin , Michael , Blackface , White Noise : Jewish Immi- Schuster , 1954 . Hecht , Ben , A Child of the Century , New York : Simon & הקולנוע היהודי בפולין ( 1950-1911 ) נתן גרוס כאשר מדברים על "קולנוע יהודי" יכולות להיות להגדרה הזאת כמה משמעויות : קולנוע הנעשה בידי יהודים ; קולנוע הנעשה למען יהודים ; סרטים שנושאיהם נוגעים לחיי היהודים כיהודים . וכאשר נעשה הראינוע לקולנוע , והחלו להופיע סרטים " מדברים , " נוסף גם הקריטריון של שפת הדיבור של הסרטים , דהיינו היידיש . מכל ארבע הבחינות האלה היתה תעשיית הראינוע היהודית – ואחר כך הקולנוע – בפולין , מאז החלו לייצר בה סרטים בראשית המאה ה , 20– ובעיקר בתקופת עצמאותה שבין סוף מלחמת העולם הראשונה לראשית מלחמת העולם השנייה , בגדר קולנוע יהודי . ראשית , מבחינת היהודים כעושי הסרטים של פולין באותה תקופה . תעשיית הקולנוע בפולין , זו ששירתה את קהל הצופים הפולני כולו , היתה רובה ככולה בידי יהודים . וזה כולל חלק ניכר מהעוסקים בתעשיית הסרטים – מפיקים , בימאים , צלמים , רבים מהשחקנים , ובעיקר כמה מהחברות החשובות לייצור סרטים וחלק ניכר ממנגנוני ההפצה . הדבר הזה יש בו כדי להסביר את העובדה שבעשרים שנות קיומה של פולין העצמאית , בין 1918 ל – 1939– למרות האנטישמיות ששררה בחוגים רחבים , ובתקופות אחדות אף התבטאה במדיניותה של הממשלה – לא הופק בפולין שום סרט אנטישמי . ובכמה מן הסרטים , ובהם אלה שנושאיהם יהודיים , ניכרה אפילו מגמה של הטפה להבנה הדדית . מבחינת הקהל שאליו מכוונים הסרטים , אמנם אין לראות בחברות הסרטים היהודיות בפולין של ראשית הראינוע "קולנוע יהודי , " שכן מרבית תפוקתן היתה מיועדת לקהל הפולני הכללי . כאשר לטקסטים המודפסים שהיו מופיעים על המסך ביידיש נוספו כותרות משנה בפולנית , היה גם הקהל הכללי צופה בהם . עם זאת , גם בתקופה שהיה הראינוע לקולנוע מדבר ושפת דיבורו היתה יידיש , לא היו הסרטים מכוונים לקהל היהודי הפולני בלבד , אף שהיקפו לא היה קטן . באותה תקופה היו היהודים קרוב ל 10 % – מכלל תושבי פולין והשטחים שנכללו בה אחרי שקיבלה את עצמאותה בשלהי מלחמת העולם הראשונה . בשנת , 1939 ערב מלחמת העולם השנייה , הגיע מספר היהודים בפולין ליותר מ 3 , 300 , 000– נפש . בסוף שנות ה30– עדיין הצהירו 85 % מהם ששפת דיבורם העיקרית היא יידיש . בתקופת פולין העצמאית עברו יהודיה תהליך של מודרניזציה וחילון , ובחלקים ממנה גם של התבוללות . חלק ניכר מהם גרו בערים הגדולות , ורשה , לודז , ' קראקוב , וגם לבוב 3 וילנה ( שהיו שייכות אז לפולין . ( השפעתם של החוגים הדתיים פחתה והלכה . ליהודי פולין היתה אוטונומיה תרבותית וקהילתית נרחבת למדי . היו להם מוסדות חינוך שבהם לימדו את כל מקצועות הלימודים ביידיש או בעברית . היו להם מוסדות רווחה וסעד . היו בפולין קבוצות גדולות של סופרים יהודיים , שכתבו יידיש או עברית , תיאטרונים ששפת הצגתם היתה יידיש , הוצאות ספרים ביידיש ובעברית , עשרות עיתונים ביידיש וגם בעברית , ונציגיהם של יהודי פולין היו נאבקים במסגרות הפוליטיות של המדינה על זכויותיהם הלאומיות , במסגרת מאבקיהם של מיעוטים לאומיים אחרים . משלושת הריכוזים הגדולים של היהודים בעולם , בארצות הברית , בברית המועצות ובפולין , היתה פולין בתקופה ההיא המרכז התרבותי היהודי החשוב ביותר , אף שבשפה העברית כבר התחרה בה המרכז התרבותי של היישוב בארץ . עדיין נשארו בה מובלעות חרדיות ניכרות , שהתרכזו סביב חצרות החסידים והישיבות ושמרו על אורח החיים הדתי הישן , אבל רוב יהודי פולין , אף שלא היו בין שוללי הדת מבחינה עקרונית , היו חילונים על פי אורח חייהם ותמכו בתנועות חילוניות בעיקרן : במפלגות הציוניות , שעודדו את העלייה לארץ–ישראל , וב"בונד" הסוציאליסטי . המאגרים האלה של אנשים מודרניים וחילוניים באורח חייהם העמידו קהל גדול של צופים לקולנוע היהודי , אף שלא היה בכוחם להקנות בסיס כלכלי מלא לפיתוח תעשיית סרטים עצמאית ובלתי תלויה בהפקת סרטים פולניים . אבל לשוק צרכני הקולנוע היהודיים בפולין נוסף גם קהל פוטנציאלי של מיליוני יהודים תושבי ארצות הברית , שעדיין חיו בה רבים מן הדור הראשון של המהגרים שרובם הגדול ידע יידיש ורבים מהם חשו סקרנות נוסטלגית בצפייה בסרטים המתארים את הווי "המולדת הישנה . " המאגר הזה של צופים ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|