הקולנוע היהודי בארצות הברית בין שתי המלחמות

עמוד:185

של תעשייה רועשת זו . אילי הקולנוע פעלו בתקופה שבה חזון הטמיעה של כור ההיתוך נעשה מקובל על הכול , תקופה שבה תמיכה בשוני ובגיוון תרבותי נחשבה לאיום על האחדות הלאומית , ושבה כל מי שהוסיף תואר לכינוי אמריקני הואשם מיניה וביה בחוסר נאמנות . עדיין לא הובאו עדויות לכך ששוני אתני יכול להתיישב עם אזרחות אמריקנית . בתקופה שבין שתי מלחמות העולם טיפחה הוליווד את האידיאל של ההומוגניות , שבו לא יכלו היהודיות , או כל ייחוד–מוצא אחר , להיות נסבלים , והיה בו צורך להתנער מכל הזיכרונות הכואבים של העולם הישן . ומכיוון שהאנטישמיות נחשבה למשהו בלתי ניתן לשיכוך אפילו בעולם החדש , לרעל שעדיין לא נמצאה לו שום תרופה , לא היה מעמדם של היהודים בהוליווד בטוח . הזהירות הזאת – שהיו שותפים לה בלא ספק רוב יהודי אמריקה – הזינה את מאמציהם הנואשים של אילי הקולנוע היהודיים להציג את עצמם כאמריקנים בלבד . בדחותם מעליהם כל סימן של שייכות לקהילה ייחודית והיסטורית , בהינתקם מציוויי הגורל היהודי , שקדו עושי הקולנוע היהודיים על כך שישפטו אותם כיחידים ולא כבני קבוצת מיעוט , כאנשי עסקים ויצרני בידור ולא כקוסמים השולטים בדמיונה של הארץ כולה . יחסם לפוטנציאל האסתטי של עולם הסרטים היה משתמע לשתי פנים ( אף כי במסגרת ההיסטוריה החברתית יכלו להיחשב לאמני ההימלטות . ( לא היה תחום אמנותי שהגסות המחוספסת של מקורותיו השפיעה עליו לרעה במידה כזאת . ההתמסחרות והעדר העידון התרבותי של אילי הקולנוע מושכים עליהם בקלות את התגובה הסנובית . הארי כהן , למשל , לא היה מסוגל לאיית נכונה את שם האולפן שלו עצמו . המפיק העצמאי שמואל גלבפיש ( שנודע כעבור זמן כסם גולדפיש ולבסוף כסמואל גולדווין ) היה תלוש אף יותר מבחינה תרבותית , ונודע בסירוס שמותיהם של הסרטים שהופקו באולפניו ובאמרות כנף שנוצרו מאי ידיעת השפה . לא ייפלא אפוא שסידני ג'וזף פרלמן , הגבר המהודר בוגר האוניברסיטה היוקרתית , ייצג גם את שאר התסריטאים הממורמרים כאשר תיאר את התסריטאות "מקצוע המקורב לרעיית חזירים ; הוא מחדד את אוצר המילים , אך תרומתו לסגנון הכתיבה מזערית . " שמותיהם של אילי הקולנוע שלובים בתולדות העם היהודי כשם שהם מעוגנים בהיסטוריה של עולם הבידור . בתמונה : האחים וורנר

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר