המודרניזם בתיאטרון העברי

עמוד:181

והרעיונות היה מבטל מדי פעם את מה שכבר נעשה ובונה כל מערכה מחדש . עבודה זו של וכטאנגוב על הדיבוק היא שהפכה את הצגת "הבימה" לאירוע בעל משמעות היסטורית בתולדות התיאטרון המודרניסטי . הדיבוק , אגדה דרמתית טראגית על אודות אהבה החוצה את הגבול המפריד את החיים מן המתים ( השם המקורי של המחזה היה בין שני עולמות , ( היתה "כלי" אידיאלי לתיאטרון צעירים נסייני , המדבר בשפה שאינה מובנת . נחום צמח ועמו כמה מחברי הלהקה עיקמו את החוטם כשקיבלו את הטקסט הרוסי המקורי של המחזה מידי סטניסלבסקי , שהרי היה זה מחזה "גלותי" על בטלנים וקבצנים – היפוכו של המחזה ההרואי המקראי או ההיסטורי , שאליו נשאו נפשם . אלמלא עמדו בפני משבר של העדר מחזה אחר להצגה , וכן אלמלא העובדה שח"נ ביאליק פרסם באותם ימים תרגום עברי מעולה של הנוסח היידי של הדיבוק , ספק אם היה המחזה עולה על בימתם . וכטאנגוב , לעומתם , התלהב . הוא ראה מיד כיצד יוכל למלא את המחזה הקצר מאוד ובעל הטקסט הדליל במקצת ( אנ–סקי כתב אותו כאתנוגרף יותר מאשר כמשורר הבימה ) בתוכן התיאטרלי המתבקש . הוא התייחס אל הטקסט כמעט כאל ליברית . את המערכה השנייה – במקור , מעין סצנתביניים קצרצרה , שבה נערכת חגיגת החתונה של הגיבורה לאה עם הנער המשודך לה ולא עם חנן אהובה העני , שנפטר בסוף המערכה הראשונה , וכשמגיע רגע "כיסוי" פניה לקראת המצעד אל החופה נכנסת בה רוחו של חנן כ"דיבוק" – הוא הפך לגולת הכותרת של ההצגה באמצעות פיתוח מוזיקליכוריאוגרפי גרוטסקי של מחול הכלה עם הקבצנים . וכטאנגוב פירש את הסיפור על לאה וחנן לא כבלדה טראגית–מטפיזית על אודות אהבת האיש המת לאישה החיה אלא כביטוי עממי אותנטי של כוחות חיים יצריים מדוכאים , כוחות שהמבנה הדתי והחברתי של הקהילה גזר עליהם חנק . הקבצנים היו לגביו לא חומר רקע אתנוגרפי אלא הביטוי לעולם התחתיות החברתי והיצרי , המנסה ( לשווא ) להתפרץ נגד מדכאיו . הוא העלה על הבימה עשרות קבצנים , והעניק לכל אחד ואחת מהם ( גם באמצעות איפור אקספרסיוניסטי זועק וססגוני ) איכות של דמות אנושית מעוותת בדרכה המיוחדת והבלתי–נשכחת כמו דמות בציור של ברויגל או הירונימוס בוש . הכוריאוגרפיה שיצר והמוזיקה העממית כביכול , והמאיימת ( באמצעות תשתית דיסוננטית , ( שכתב בשבילו המוזיקאי והמוזיקולוג יואל אנגל , הפכו את התמונה למופע החשוב ביותר שהועלה על קרשי התיאטרון העברי בשמונים שנות קיומו . שום חיץ טקסטואלילשוני לא הפריד את קהלי התיאטרון בכל אתר מן הרושם המהמם , הטראגי , של מופע זה . בזכותו הרכין העולם האמנותי כולו את ראשו בפני התיאטרון העברי שזה עתה נולד . הצגת הבכורה של הדיבוק הצגת הבכורה של הדיבוק התקיימה בסוף ינואר . 1922 חודשים אחדים לאחר מכן נפטר וכטאנגוב , ו"הבימה" התייתמה מן המורה שכונן את צעדיה . הדבר גרם למתח שהיה עתיד בסופו של דבר להביא למשבר בלהקה לאחר שעזבה את ברית המועצות . צמח , שראה עצמו , בצדק מבחינות רבות , כאביהמחוללה של "הבימה , " רצה ליטול לידיו את הניהול האמנותי , אולם חברי הלהקה , שהתנסו במנהיגותו של גאון תיאטרוני יחיד במינו , לא אבו לקבל על עצמם מרות של שחקן בינוני . חברים חשובים של הלהקה , כמנחם גנסין ומשה הלוי , פרשו ממנה והפליגו לארץ–ישראל . הלהקה בכללותה , שדבקה במגמת הנסיינות האמנותית ברוחו של וכטאנגוב , התעקשה לשמור על קשר עם בימאים רוסיים צעירים שהיו קרובים לדרכו והצליחה , בשנים שנותרו עד ליציאתה מברית המועצות ( ב , ( 1926– להעמיד לפחות עוד הצגה מונומנטלית אחת , הגולם , על פי המחזה הפיוטי של ה' לייוויק , ( 1925 ) שבו הושגה השקה " הגולם , " עוד הצגה מונומנטלית שהעמידה "הבימה" בשנת 1926 לפני צאתה מברית המועצות . בתמונה , מימין : ה . לייוויק , מחברו של המחזה הפיוטי ; במרכז : אהרן מסקין ; בשמאל : ברוך צ'מרינסקי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא