מודרניזם יידי בארצות הברית

עמוד:171

כיהודי . המשורר היהודי יהיה יהודי כשישיר על 'ויו לה פרנס , ' על עגל הזהב , על אסירות תודה לגברת נוצרייה על מילתה הטובה , על שושנים ההופכות שחורות , על שליחו של נסיך זקן ועל המנוחה הבאה בשינה בלבד . " לחברי קבוצת 'אינזיך' היתה עמדה ברורה בסוגיית העיצוב הריתמי של השיר . הם לא שללו את הלגיטימיות של המשקלים הסדורים , אך דגלו במקצבים החופשיים כדרך העיצוב השירי התואמת יותר את מורכבות העולם המודרני . בכך הם היו לנושאי הדגל של המהפכה הריתמית בשירת יידיש . ההדגשה שהאינזיכיסטים הדגישו את חשיבותם של המקצבים החופשיים הביאה גם את בני הדור הקודם להרהר בכך , ונציגיו נחלקו ביניהם : מאני לייב נשאר נאמן למשקלים הסדורים לאורך כל דרכו , ובעשור האחרון לחייו ( הוא נפטר ב ( 1953– השקיע את מרצו בכתיבת סדרה מעודנת של סונטות . לעומתו אימץ משה לייב האלפרן את המקצבים החופשיים , ושירתו משנות ה20– ועד למותו המוקדם ב1932– היתה טבועה בחותם מודרניסטי מובהק . קובץ שיריו השני , די גאלדענע פאווע ( טווס הזהב , ( 1924 נתן משקל מרכזי להוויה היהודית המזרח אירופית , המצטיירת מתוך ספרו במגוון אפשרויות אמנותיות : מיתוס , פנטסטיקה וגרוטסקה . בצד אלה ניכרה בשירתו הנמכה סגנונית בולטת , מתוך שאיפה לקרב אותה ללשון המדוברת . שנות ה20– וה30– מסמנות את שיאו של המודרניזם בספרות יידיש בארצות הברית , ובמסגרתו פעלו אלה בצד אלה יוצרים שכל אחד מהם הלך בדרכו . משה לייב האלפרן היה , כאמור , הנציג הבולט בתוך קבוצת ' די יונגע ' אשר אצלו התחולל מהפך מודרניסטי מובהק . יעקב גלאטשטיין וא ' גלאנץ ליילס היו הדמויות המרכזיות של האינזיכיסטים , ולצדם ניכרה נוכחותם של כמה משוררים בולטים פחות בעלי קול ייחודי , כגון ראובן לודוויג וב ' אלקוויט–בלום . בסוף שנות ה20– נשמע בשירת יידיש קולו של דור צעיר יותר , אשר הבולט בו היה יהודה לייב טלר . חברו הקרוב גבריאל פרייל פרסם את שיריו הראשונים ביידיש ב , 1935– אך את עיקר כוחו הקדיש לשירה העברית והתיך לתוכה את הנורמות השיריות של המודרניזם היידי . ספר שיריו הראשון של בריש ויינשטיין , ברוכווארג ( גרוטאות , ( 1936 יצר עולם שוליים של אורבניות מנוכרת , עולם של ציוריות דחוסה וחושנית . שירתו של אבא שטולצנברג , המכונסת בספרו היחיד לידער ( שירים , , ( 1940 היא הביטוי הבולט ביותר בשירת יידיש בארצות הברית לשאיפה למזג בין האימפרסיוניזם של ' די יונגע ' לבין המודרניזם של האינזיכיסטים . במכלול הזה ניכר מעמדן המיוחד של המשוררות ביידיש : הן התחילו לכתוב יידיש בארצות הברית בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה בד בבד עם עליית המודרניזם , אך היה עליהן להתמודד עם הנחות היסוד הסמויות של עורכים , מבקרים וקוראים בנוגע לטיבה של 'שירת נשים . ' אופייה הרצוי בעיניהם היה כרוך בטיפוח המבע המינורי והנימה האינטימית ובחשיפת " עולמה של האישה . " בשירתן של אנה מרגולין ושל ציליה דראפקין אכן ניכר המתח של ההתמודדות עם הציפיות האלה ובולטת בה תנועת המטוטלת בין השיר החושפני , הווידויי , לבין בנייתן של מסכות האמורות לגונן על הדוברת מפני ערטול עולמה הפנימי . אנה מרגולין , שספר שיריה היחיד הופיע ב , 1929– שאפה ליצור במופגן לשון שירית תמציתית ומדויקת הרחוקה מכל חשש לסנטימנטליות משתפכת ולאובדן השליטה העצמית . הסימן החיצוני המובהק לקיומו של המודרניזם היידי בארצות הברית היה כתבי העת ה'קטנים' אשר תוכנם הוקדש כל כולו לספרות . כתב העת אינזיך הופיע בהפסקות גדולות בין השנים , 1940-1920 והיאלמותו הסופית מסמלת את סיום נוכחותו של המודרניזם במכלול של ספרות יידיש האמריקנית . בין שנות ה20– לשנות ה30– ניכר שינוי דגש בולט בתוכנו של כתב העת בכל הנוגע לנוכחות הנושא הפוליטי . אמנם האינזיכיסטים דגלו מראשית דרכם בלגיטימיות של השיר הפוליטי , אך למעשה הוא כמעט לא היה קיים ביצירתם משנות ה . 20– לעומת זאת תפס העניין הפוליטי מקום בולט בעולמם של חברי 'אינזיך' בשנות ה ; 30– הוא בא לביטוי בעיקר בפובליציסטיקה , אך גם בנוכחות ניכרת יותר של הנושא הפוליטי בשירה . המוקד הרעיוני שלו היה הוויכוח החריף עם הקומוניזם ויחסו ליהודים בעשור שבו חשו הסופרים בעוצמה הגוברת והולכת של האיום על הקיום היהודי . שני ספרי שירה אשר הופיעו ב1937– הינם הביטוי המובהק לאופיו של המודרניזם היידי בארצות הברית : פאביוס לינד של א' ליילס נקרא על שם הפרסונה השירית ש'יומנה' מובא בראשית הספר , בצורת סדרת שירים בעלת קשרים רופפים , האמורה להציג במכלול שבה מעין 'זרם תודעה' של משורר יהודי מודרני בניו יורק , הרואה בעצמו חלק בלתי נפרד מן המרחב הפיזי , התרבותי והפוליטי שבו הוא מצוי . הספר נחתם בפואמה 'צו דיר – צו מיר' ' ) אליך – אלי , ( ' שבכל היבטיה מובלט עקרון ההטרוגניות : מקצבים חופשיים מופיעים בה לצד משקלים סדורים וחריזה וירטואוזית , לשון גבוהה ונמלצת משתלבת בסגנון הקרוב לשפה המדוברת , שירי וידוי אישיים מתערבבים באזכורים פוליטיים ; בכל אלה יש לראות בפואמה הזאת את המימוש השירי המלא ביותר של העקרונות אשר חברי 'אינזיך' ניסחו בראשית דרכם . כותרת ספרו של יעקב גלאטשטיין יידישטייטשן נבנית על יסוד אחד השמות של היידיש , אך מרחיבה את משמעותו לכיוון של 'פירושי יידיש' או 'משמעויות יידיש . ' בכך נרמז שהשימוש הרב–כיווני בלשון עצמה עומד במוקד הספר , החל בלשון

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא