מודרניזם יידי במזרח אירופה

עמוד:166

בחייו האישיים והחברתיים ואפילו בידי המחשבה האפולוגטית הדתית להבין ולהסביר את הקיום האנושי על רזיו ועל מוראותיו מעוררי הפחד והרעדה . בתמול שלשום התרחשה ההתנגשות המרעישה והמשמעותית ביותר בין המודרניזם ליריבו ההיסטורי ; וביצירה הזאת , מותר לומר , הונח היסוד לסיפורת מודרניסטית ישראלית , זו שכבר נוצרה וזו שעוד תיווצר . מודרניזם יידי במזרח אירופה אברהם נוברשטרן דרכו וגורלו של המודרניזם היידי במזרח אירופה מראשית המאה ה20– ואילך מדגימים היטב את התפתחותה המורכבת של ספרות יידיש בכללה . בנוגע לרוב רובם של הסופרים שנטלו חלק בעיצוב פניו של המודרניזם היידי אפשר לומר שזה היה רק פרק אחד בדרכו היצירתית שהתחילה , או הסתיימה , בהקשר ספרותי שונה לחלוטין . כתיבתו של יצחק לייבוש פרץ , דמות האב של המודרניזם היידי , עמדה בסימן המפגש בין זרמים ספרותיים מגוונים עד למאוד : השכלה מאוחרת , ריאליזם , רומנטיקה – וגם מודרניזם . הדמויות הבולטות בדור הספרותי שבא אחריו – משה ברודרזון , אורי צבי גרינברג , פרץ מארקיש , משה קולבאק , מלך ראוויץ' – התחילו את דרכן בשנות העשרה של המאה ה20– כרומנטיקנים מאוחרים . בכמה וכמה מקרים טבועה יצירתם המוקדמת בחותם האפיגוניות שלא בישרה את האיכויות שהתגלו בכתיבתם עם המעבר אל המודרניזם לאחר מלחמת העולם הראשונה . התקופה המודרניסטית לא היתה אפוא פרק ראשון אצל היוצרים הללו , וגם לא פרק אחרון . רובם נטשו את המודרניזם , בין מרצון ובין מאונס , ולעתים הוכרחו לעשות זאת במציאות היסטורית–ספרותית שהגבילה את צעדיהם . כך למשל פרץ מארקיש ומשה קולבאק היגרו לברית המועצות במחצית השנייה של שנות ה , 20– וחיש מהר התברר שהמדיניות הספרותית הנהוגה בארץ זו שללה את המודרניזם מכול וכול . גם דער נסתר הוכרח לשים קץ לכתיבתו המודרניסטית בשל הלחץ של הדיקטטורה המפלגתית בברית המועצות מ1929– ואילך . אורי צבי גרינברג הוא מקרה לגופו : תרומתו רבת המשמעות למודרניזם היידי הגיעה לסיומה עם עלייתו ארצה ב , 1923– כאשר הפסיק כמעט לחלוטין לכתוב בשפה הזאת . כללו של דבר : הפרק המודרניסטי בכתיבתם של רוב סופרי יידיש במזרח אירופה ארך פחות מעשור שנים ; הם לא התחילו ולא סיימו את דרכם כסופרים מודרניסטיים . ניתן לשאול אפוא מדוע היו חייו של המודרניזם היידי במזרח אירופה קצרים מאלה של המודרניזם היידי בארצות הברית , אך דומה שכל תשובה אפשרית תהיה חלקית ובלתי מספקת . בין הגורמים לכך אפשר למנות את נוכחותן הניכרת של האידיאולוגיות ושל המפלגות היהודיות המודרניות , שהתייחסו בשלילה או בהסתייגות כלפי אותן עמדות רוחניות אינדיווידואליסטיות מובהקות האופייניות למודרניזם . גישתו הבלתי מתפשרת של הקומוניזם בגרסתו הסטאליניסטית נגד המודרניזם הכריעה את גורלו בברית המועצות . בפולין ובארצות אחרות במזרח אירופה ניכר כוחו של גורם שלילי אחר : מצבו של הקיבוץ היהודי כמיעוט נרדף ומאוים , שמצבו מתערער והולך , הביא לידי כך שכתיבה מודרניסטית נחשבה למותרות רוחניים . אי לכך היה המודרניזם היידי במזרח אירופה בשנות ה30– לנחלת העבר . הפרוזה ביידיש בעשור הזה נכנעה ברובה המכריע למוסכמות הריאליזם , ואילו אצל המשוררים הבולטים , ובהם איציק מאנגר ואברהם סוצקבר , ניכרות נטיות ניאו–רומנטיות או קלאסיציסטיות . הגבולות המשתנים של מזרח אירופה הטביעו את חותמם על מפת המודרניזם היידי : תהליכי הצמיחה והשקיעה של ורשה , קייב , מוסקבה , לודז' וברלין כמרכזים של המודרניזם היו כרוכים במשחק כוחות גורלי בין גורמים היסטוריים ותרבותיים . בשנים 1920-1917 נהפכה קייב למרכז ספרותי ותרבותי תוסס , עד שביסוס השלטון הסובייטי ותנאי החיים הקשים הביאו לנטישתו של מרכז זה בידי מרבית פעיליו . אף שהחלוקה בין דורות ספרותיים היא בהכרח יחסית , אפשר לומר שבקייב בלטה נוכחותם של הסופרים המוכרים מן הדור הקודם – דוד ברגלסון , דער נסתר ודוד הופשטיין הצעיר מהם – והם השליטו קו ספרותי שמרני יותר . אך קייב משכה אליה גם את המשוררים פרץ מארקיש ולייב קוויטקו , ומן העיר הזאת יצאה הבשורה בדבר צמיחתה של שירה צעירה ומודרנית ביידיש ( שלא הכריזה על עצמה "שירה מודרניסטית . ( " במשך תקופה קצרה קלטה מוסקבה כמה מן הסופרים שנטשו את קייב או את אלה שבאו אל עיר הבירה ממחוזות אחרים ; במוסקבה הופיע בשנים 1924-1922 כתב העת הספרותי שטראם ( זרם , ( אשר נשא אופי אקלקטי מבחינת טעמו הספרותי . הלחץ הגובר והולך של המדיניות הספרותית הסובייטית הביא להשתקתם ההדרגתית של הקולות המודרניסטיים בספרות יידיש , עד שנדמו כליל בסוף שנות ה . 20– ורשה , שהיתה מראשית המאה ה20– ואילך הבירה הספרותית של יידיש במזרח אירופה בראש ובראשונה הודות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא