המודרניזם בסיפורת הפרוזה העברית עד קום המדינה

עמוד:165

רחושה ונסערת מתחושות של אובדן , התפוררות , קריסת סדר וניתוק קשרי משמעות . אלו נבעו הן מחורבן החיים היהודיים באירופה והן מחורבן הסדר הבורגני העולמי . ואולם באותה מידה הזינה התקופה את הלבבות בתחושה של חידוש חיים וליקוט שברי הסדר שקרס במסגרתו של סדר גאולתי חדש . בין שתחושה זו נבעה מאמונה בגאולת האדם בדרך המהפכה החברתית ובין שהיא נבעה מאמונה במהפכה הציונית , היא לא גיבתה סיפורת שניסתה להתנער מהרצף הסיבתי–הדיאלקטי של ההיסטוריה או מן הקשר בין הריגוש למעשה החברתי , בין האידיאה למציאות , בין הסיבה לתוצאה . קהל הקוראים תובע חומר קליט בארץ–ישראל בעיקר נתבעה הסיפורת למסירת ההווה כהמשך מהפכני של העבר ולהבנת העבר כתקדים המכין את ההווה . נוסף על כך נוצר בארץ–ישראל בתקופה הזאת קהל הקוראים העברי הראשון , שעיקר קריאתו היתה בעברית . הקהל הזה תבע מן הספרות חומר קריאה קליט , מאפשר הזדהות , מעורר מתח . שוב לא היה זה קהל שקיבל סיפוקים ספרותיים ראשוניים מקריאתו בלשון אירופית זו או אחרת או ביידיש ויכול היה להתיר לספרותו העברית אליטיזם נסייני מודרניסטי . הקהל הזה היה צמא לרומנים ריאליסטיים , והתעשייה המו " לית העברית , שהחלה להתפתח הן באירופה והן בארץ–ישראל המנדטורית בקצב שלא היה אופייני לה עד כה , סיפקה לו רומנים כאלה בעיקר באמצעות התרגום , אשר לראשונה וידע את הקורא בעברית ליצירות טולסטוי , דוסטוייבסקי , טורגנייב , בלאזק , סטנדאל , פלובר , דיקנס , תומס מאן הצעיר , ג ' ון גולסוורתי , רומן רולאן ומקסים גורקי . ספרות המקור גם היא נתבעה בתוקף להציג לפני הקורא " תמונה רחבה " רומניסטיתריאליסטית של המציאות היהודית והעברית–הציונית בעבר ובהווה . עשרות מספרים , מגדולי היוצרים , כגון עגנון והזז , ועד למספרים שנהנו מפופולריות חולפת , נענו לתביעה זו בכל הרמות , למן הריאליזם החסכוני , הדייקני והמעודן של סיפור פשוט דרך הריאליזם הפרטני , מרחיב הדברים , של הרומנים ההיסטוריים והסאגות המשפחתיות של א " א קבק או הנטורליזם הקשוח , המונחה בידי מושגים של דארוויניזם חברתי והעומד בכל רגע בפני תביעת הנאמנות המוחלטת ל ' אמיתי ' החברתי והפסיכולוגי , בטרילוגיה עד ירושלים מאת אהרן ראובני , ועד לרומני רפורטז ' ה רדודים , העוסקים הן בהווי העירוני והן בהווי החקלאי–החלוצי , שנוצר בארץ–ישראל . המבקר יעקב רבינוביץ עמד ברוב חריפות על המפנה שהיטה את הסיפורת העברית בת הזמן מן הנובלה והסיפור הקצר , ששלטו בה לפני מלחמת העולם השנייה , לרומן הריאליסטי בנוסח המאה ה , 19– שחגג עתה את ניצחונו ביצירות של עשרות מספרים חשובים יותר או פחות , ובהם גם אלה שראשית דרכם עמדה בסימן ההשפעה של מכוון מודרניסטי זה או אחר . כך עמדה הסיפורת ערב הופעתם של המספרים בני דור תש " ח , אשר מחויבותם העקרונית לריאליזם המימטי נבעה הן מזיקתם לסוציאליזם ולביקורת המודרניזם שלו ( בנוסח לוקאץ ( ' והן מהשפעת הסיפורת הריאליסטית המערבית של עידן המשבר הכלכלי הגדול ועליית הפאשיזם – הסיפורת של המינגוויי , ג'ון סטיינבק , רוז ' ה מרטן דה–גאר וכן סיפורת המלחמה הסובייטית . כמובן , הדבר לא הביא לביטול גמור של השפעת המודרניזם . הופיעו על סף מלחמת העולם השנייה ובתחילת שנות ה40– גם מספרים שתרגלו אופני ייצוג ומבע לא–ריאליסטיים שונים , כגון המספר שרגא קדרי , שניסה לגייס את דרכי הפענוח הפסיכואנליטיות של החלום , ההזיה והטירוף , המספר יצחק אורן , שליכד אופני מבע מסאיים עם פנטסיה סוריאליסטית , והמספרת המעודנת והשכוחה לגמרי פנינה כספי , שסיפוריה האימפרסיוניסטיים המעטים כונסו רק שנים רבות לאחר שפורסמו לראשונה בגזית ובמוסף הספרותי של דבר . ואולם מקומם של כל אלה במערכת הספרותית בת הזמן היה שולי לחלוטין . המשך בולט ומשפיע של המסורת המודרניסטית נמצא אך ורק ביצירת ס' יזהר וביצירות המודרניסטיות של ש"י עגנון . ניתן לומר , שבתמול שלשום , הרומן הגדול החותם את התקופה הפרה–ישראלית בספרות הארצישראלית ( הוא נכתב במשך שנות ה30– ובמחצית הראשונה של שנות ה40– וראה אור בשנים , ( 1946-1945 הציב המודרניזם את האתגר הבוטה והמשמעותי ביותר בפני המתכונת המקובלת של הרומן החברתי הריאליסטי . עגנון פתח את הרומן מתוך היענות , כביכול , לכל ציפיותיו של הקורא בן הזמן לסיפורת רומניסטית חברתית–ריאליסטית המורה על המשכיות היסטורית , והמאשרת , לכאורה , את ההנחות האופטימיות של החשיבה הציונית בהעמידה תמונה של חיים יהודיים מתחדשים בארץישראל בימי העלייה השנייה . אך בהמשך הסיפור הנחית הסופר על הקורא זה אחר זה הן את הפנטסמגוריה הפילוסופית של חיי הכלב בלק והן את תיאור עקדתו חסרת הפשר וההצדקה המוסריים ואפשרות ההסבר הסיבתי ההגיוני של יצחק קומר , שהחיים המתחדשים בארץ אינם יכולים לספק את נהייתו הלא מודעת לקיום אורגני בתוך העדה היהודית , והוא נוטש אותם , הולך ל"מאה שערים" שבירושלים ונקרע לגזרים על קו החתך המפריד את שני העולמות זה מזה . בכך הציג עגנון בפני הקורא העברי מחדש את המודרניזם בכפירתו העקרונית והראשונית ביכולתו של התיאור הספרותי המונחה בידי עקרונות הסיבתיות הפוזיטיביסטית והתיאור המימטי ה'אובייקטיבי' של האדם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא