המודרניזם היהודי – תקופת הסער והפרץ

עמוד:147

בזכות ריבוי המשמעויות של הסמל , גם בהוויות לאומיות , אם כי לא באורח ישיר ומפורט . הוא חייב ניצול מרבי של האפשרויות המוזיקליות החדשות לשם יצירת סוגסטיביות של מצלול וריתמוס והעמדת הרושם של השיר על מרב האימפקט האסתטי . הסימבוליזם חייב את השיר גם ברצף הגותי , שאפשר הפגשת הריאלי עם המטפיזי . בה בעת הוא גם תבע מן השיר מ < זר < ת , קושי , הפתעות וציעוף , המבטאים את הקשר של המשורר עם הסמוי והלא ידוע . למעשה , התחייבה בדרך זו כפילות של סדר ופריצת הסדר . הסדר מומש בעיקר במשקל המודגש , ואילו פריעתו – בעיקר במטפוריקה מדהימה בחידושיה ובצבעוניותה . החרוז העשיר מיזג את השניים , שכן מצדו האחד הוא הבליט שוויון או דמיון , ואילו מצדו האחר הוא חתר דווקא להפתעה ולזרות באמצעות חריזה לא שלמה ( אסונאנס ) וכן באמצעות קשירת מושגים וביטויים רחוקים זה מזה עד מאוד בכוח הדמיון הצלילי . האות להתפתחות זו , שניתן לתארה הופעת הניא –A סימבוליזם הארצישראלי " ) ניא – "A מפני שהיה זה גל שני , מאוחר , של שירה סימבוליסטית , אחרי שהגל הראשון התמזג עם שירת הרומנטיקה העברית של ראשית המאה ה20– ביצירות רבות של ביאליק , טשרניחובסקי , שניאור , יעקב שטיינברג , יעקב פיכמן ויהודה קרני , ( ניתן בשיריו של שלונסקי מסוף שנות ה20– וראשית שנות ה ; 30– שירים שרוכזו בשנת 1934 בספר אבני בוהו , שנעשה לספר היסוד של המהלך החדש הזה . כאן קבע שלונסקי את הכלל שהתוהו והכאוס , שעליהם דיווחה שירתו המוקדמת , והם אמנם עיקרה ויסודה של החוויה הקיומית האנושית , מחייבים מבע שאיננו זה של "השיר הפרוע , " אלא , להפך , מבע מתקן , מאזן ומשפה העומד בסימן הסדר והיופי . תפקידה העקרוני של השירה איננו להקצין מצוקות ו"מפולות" פנימיות אלא לאזן ו"לפייס" אותן . עליה לחפש "תיקון , " שיש בו משום מיזוג הכיעור עם היופי , הניהיליזם עם האמונה , הדיסהרמוני עם ההרמוני . זהו תפקידה הציוויליזטורי וההומניסטי של השירה בעידן שיברון האמונות ואובדן הדרך . חזרה אל המודלים הסימבוליסטיים יחד עם שלונסקי ובעקבותיו הגיעו אל הניא –Aסימבוליזם משוררים רבים אחרים , שהמודלים של הסימבוליזם הרוסי מראשית המאה ה20– היו טבועים בתודעתם . כך התנערה בת מרים עתה משירת הנשיות המורדת המוקדמת שלה ועברה תחילה לשירה יהודית כמו–מסורתית ואחר כך בעיקר לשירת אסוציאציות ותמונות צבעוניות שחתרה לגילוי הנעלם המטפיזי המרחף מעל למציאות החיים האנושיים . באורח סימבולי יכלה שירה זו גם לבטא כמיהה ציונית להתלכדות עם המהות המופלאה והנסתרת של ארץ–ישראל . עזרא זוסמן , שהחל את דרכו כמשורר רוסי , פירש עכשיו את הניסיון הארצישראלי במסגרת של סוגסטיות נוצריות , של סמלים נוצריים של קורבן , חסד , אפיפאניות זוהרות וטרנסובסטנציה פלאית . אברהם חלפי כתב שירים על בדידותו של האדם במרחב מטפיזי חסר גבולות ולא קונקרטי ; מרחב נפשי–רוחני , שבו עומד האדם אך ורק בפני עצמו ובפני אפשרות לא ברורה של מגע עם האל , ודווקא משום העירום הנפשי הזה הוא מסוגל לפתח יחס הומני נוגע אל הלב בפשטותו ובכנותו כלפי הזולת האנושי . לאה גולדברג , אחרי עלייתה ארצה והצטרפותה לקבוצת שלונסקי , התרחקה בהדרגה מן הישירות הבוטה של שיריה המוקדמים וכתבה שירים ספוגים תרבות צורנית וסגנונית אירופית , שבהם פורשו רשמי נוף , זיכרונות ילדות ואירועים במסגרת החיים הרגשיים פירוש סמלי אוניברסלי . אלכסנדר פן , שהגיע ארצה בסוף שנות ה20– חדור כולו רוחות המודרניזם המהפכני הרוסי ( בעיקר בהשפעת מאיאקובסקי ה'קונסטרוקטיבי' שרתם את עצמו אברהם שלונסקי ( כאן בציור של ציונה תג'ר ) – האות לפנייה המחודשת של חלק מן המשוררים החדשנים אל הסימבוליזם ניתן בשיריו של שלונסקי מסוף שנות ה20- וראשית שנות ה30- שרוכזו בספרו "אבני בוהו"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא