המודרניזם היהודי – תקופת הסער והפרץ

עמוד:146

ואולם גם בשירה זו ניכרו שינויים מרחיקי לכת שעלו בקנה אחד עם התהליך שהפך את חברת החלוצים הנלהבת של ימי העלייה השלישית לחברה מרובדת , מורכבת ומבוססת יותר , ל"מדינה בדרך , " במהלך ההתגבשות של "היישוב" של ארץישראל המנדטורית . לקראת סוף שנות ה20– ובייחוד בראשית שנות ה30– התרחקה השירה המודרניסטית ברובה מן הפתיחות , ה'פראות' והגבהת הטון , שהיו אופייניות לה בימי הסער והפרץ של העלייה השלישית . ניכרה בה נטייה כללית לחזרה לדפוסים של סדר פרוסודי , ריכוז תמאטי , ארגון רגשי ופיכחון הגותי . הסיבות לתפנית זו עדיין לא נחקרו . תחילה היא התחייבה כביכול מן המשבר הכלכלי והחברתי הקשה שפקד את המפעל הציוני בארץ בשנים 1928-1926 והביא להתפכחות , לפרידה מן האקסטזה של "השיר הפרוע . " אפילו אורי צבי גרינברג הודה בשלב זה ( שבו פנה אל הכיוון הפוליטי ) בצורך ב"ריסון" " סוסי החלומות , " בשיבה אל השיר בעל הטורים הקצרים והברורים , ואגב כך , יותר ויותר גם אל השיר המחורז והשקול . אחר כך פעלה פעולה מפכחת ומרסנת דווקא החזרה לתנופת הבניין וקליטת העלייה בראשית שנות ה . 30– חזרה זו נעשתה באווירה של ימי מעשה נמרצים , ימים של אחריות , פעילות ודאגות שנראו מחייבות הירתמות ( ומכאן "ה J תמה המשולשת" של למדן , ( ולא היסחפות בשיכרון מהפכני . לעומת זאת , נמצאה דווקא בתקופה זו של מיסוד וביסוס כמיהה מחודשת אל השירי , שאינו משועבד ישירות להקשר החברתי–הציוני . כמיהה זו עלתה בקנה אחד עם התגברותם של משוררים צעירים – ובראשם אברהם שלונסקי – על לבטי המעבר מן ההטעמה וההגייה ה'אשכנזיות' לאלו ה'ספרדיות' הארצישראליות . השיר הלא שקול והלא מחורז נכתב בייחוד בימי הלבטים הללו , ושימש , בין השאר , פתח מילוט מהם . עתה , כשנוצרה שוב האפשרות של הפקת מרב האפקטים המוזיקליים של השיר הטוני–הברתי המחורז בניב הארצישראלי , נוצר גם הרצון הכולל יותר לחזרה אל האסתטי . כבר הוזכרה זיקתה של שירת רחל להגייה ולהטעמה הארצישראליות . לזיקה הזאת היה תפקיד נכבד בעיצוב טעמו של קהל הקוראים הארצישראלי החדש . ואולם שירת רחל לא יכלה לשמש מודל למשוררים כשלונסקי , ולמי שנעשו עד מהרה לתלמידיו , שכן הם ביקשו להגיע בהטעמה ובהגייה החדשות למקסם צלילי , למטווה וירטואוזי של מצלול ומשקל , ששירת רחל , ה ? יחתית והרחוקה מווירטואוזיות , לא יכלה לשמש לו דוגמה . כמו כן הם ביקשו לפתח עברית מודרנית , שלא תסתמך על המקורות , אך תהיה עשירה , גמישה , מרובת גוונים , ולא דלה ו ? יחתית במכוון כעברית של רחל . במידה שמצאו להם המשוררים האלה מודל לכתיבה שירית בהגייה ובהטעמה החדשות ובעברית ספרותית גבוהה אך לא ציטוטית ורימוזית , היה המודל הזה גלום לא בשיר מקורי , אלא במעשה תרגום , בחוברת תרגומי השירה שפרסם זאב ז'בוטינסקי בשנת , 1924 ובה תרגומיו משירת אדגר אלן פו " ) העורב , " "אנבל לי . ( " התרגומים האלה הציבו מופת , שהשפעתו על המודרניזם הארצישראלי של שנות ה30– היתה רבה ביותר . הוא עמד על מרכיבי השקילה המדויקת בהטעמה הארצישראלית , על המצלול והחריזה העשירים והמוזיקליים ביותר שנוצרו עד כה בהגייה הארצישראלית , על הווירטואוזיות הטכנית , על השימוש בעברית פיוטית מודרנית , כלומר , לא מבוססת על המקורות העתיקים ומשוחררת מן ההדהוד של פסוקי מקרא ומדרש , אך גם לא דיבורית . על רקע זה פנו חלק מן המשוררים החדשנים , בראשות שלונסקי , שוב אל הסימבוליזם – אחרי שהיתה השירה נתונה , במשך שנות ה , 20– דווקא להשפעת הזרמים הפוסטסימבוליסטיים . הסימבוליזם כמתודה 'פיוטית' מובהקת , המרחיקה את השירה מן הגלוי לעבר הנעלם , המטפיזי , או הסמוי במעמקי נפש האדם , אפשר יצירת שירה העוסקת באורח סוגסטיבי ביסודות המצב האנושי האוניברסלי , אך נוגעת , דוד פוגל – המודרניזם העברי בחוץ-לארץ ( פומרנץ , לנסקי , לאה גולדברג הצעירה , פרייל ועוד ) הגיע להישגים שאינם נופלים מאלה של זה הארצישראלי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא