המודרניזם היהודי – תקופת הסער והפרץ

עמוד:139

בייחוד קליטת ההשפעה של ניטשה – ר' ניטשה בספרות העברית החדשה במדור זה ) והן בערעורה של נימה זו בגלל התפתחויות שליליות בחיי העם היהודי ובתנועה הציונית . ככל שגברה , בראשית המאה ה , 20– התהייה לעומת התחייה בתרבות העברית , גברה בספרות כולה , ובשירה בכלל זה , השפעת הזרמים הפוסט–רומנטיים . בשירה היא מצאה את ביטויה בתוך יצירתם של הרומנטיקונים המרכזיים – בעיקר ח"נ ביאליק – ותלמידיהם ( ז' שניאור , יעקב שטיינברג , יעקב פיכמן , יהודה קרני . ( יוצרים צעירים יותר , שנכנסו לתחום השירה בסוף העשור הראשון או בתחילת העשור השני של המאה ה20– ( כגון אברהם בן–יצחק , אביגדור המאירי , מרדכי טמקין , יוסף צבי רימון ואורי צבי גרינברג , ( נתנו ביטוי ברור יותר לחדירת המודרניזם בן הזמן ; ביטוי שמצא לו גילויים תוכניים וצורניים ( הופעת החרוז החופשי , הוויתור על המשקל והחרוז ) והעמיד בפני הקוראים העבריים מודלים של שירה אימפרסיוניסטית ( בן–יצחק , טמקין ) ואקספרסיוניסטית ( המאירי , רימון . ( ואולם הופעתם של היוצרים האלה לא היתה מלווה בשום רטוריקה של מהפכה ספרותית . הגוונים המודרניסטיים שנכנסו לשירה לא באו לעקור את המערכת הרומנטית השלטת , אלא להרחיב ולהעשיר אותה . המערכת , מצדה , ספגה בדרך זו או אחרת את היוצרים החדשים , אף כי הועידה להם מקום שולי במבנה הקאנוני שלה . משום כך התפתחותם של הזרמים החדשים היתה נוחה ככל שגדל המרחק הגיאוגרפי והמנטלי בינם לבין מרכז הספרות בת הזמן סביב הציר אודסה-ורשה . ארץ–ישראל של ימי העלייה השנייה מילאה בהקשר הזה תפקיד , שעדיין לא עמדו על מלוא חשיבותו , כשם שעדיין לא עמדו על חשיבות המפעל של הדמות הספרותית המרכזית בה , י"ח ברנר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( כעורך שהיה מעין תשובת משקל לביאליק ועודד התפתחויות בתר–ביאליקאיות בשירה . עם זאת שמרה המערכת הביאליקאית הרומנטית בכללה על יציבותה עד למלחמת העולם הראשונה . המודרניזם העברי בגלגול מחודש כל זה השתנה אחרי המלחמה . הרס החיים היהודיים בחלקים נרחבים של מזרח אירופה , מלחמות האזרחים והפוגרומים שנלוו למלחמת העולם הראשונה , ההשפעה המעוררת והמזעזעת כאחד של מהפכת אוקטובר ברוסיה , היחלצות התנועה הציונית ממשבר ממושך על ידי הצהרת בלפור , ( 1917 ) כיבוש ארץישראל בידי הבריטים והפיכתה למנדט בריטי ( 1922 ) והתחדשותה של עלייה במספרים ניכרים לארץ–ישראל ( העלייה השלישית : – ( 1923-1919 כל אלה הביאו את השינוי . עתה הופיע המודרניזם העברי בגלגול מחודש , כשהוא תובע את החלפתה של המערכת הביאליקאית הרומנטית שקדמה לו , ואת סילוקה מזווית היצירה השירית והעשייה התרבותית . התביעה עוררה , כמובן , פולמוסים ספרותיים גועשים , שנמשכו בכל שנות ה20– וה . 30– עם זאת לא היה מפלט מן ההכרה כי נוצרה מציאות תרבותית–רוחנית שבה נתערערו ההנחות הרומנטיות של העידן הביאליקאי . מראות בני אדם באסונם , במבוכתם וייאושם , אך גם במפעלם המהפכני , ביטלו את אפשרות ההתרכזות ביחיד ושללו את האמונה בקשר המחיה של האדם עם הטבע . האמונה הליברלית באבולוציה המתמדת , ההולכת ומשפרת את החיים האנושיים התרבותיים , התנפצה אל מול המציאות שנוצרה במלחמה ובמהפכות שבאו אחריה . הלך הרוח של התקופה היה אמנם רצוף ניגודים וסתירות פנימיות , ובצד הייאוש ותחושת ההתפוררות היו גם תקוות יוצרים צעירים יותר , שנכנסו לתחום השירה בסוף העשור הראשון של המאה ה , 20- ובהם אברהם בן יצחק , אביגדור המאירי ( כאן בתמונה משנת ( 1922 ואורי צבי גרינברג , נתנו ביטוי ברור יותר לחדירת המודרניזם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא