מגדר וחזון הגבריות העברית

עמוד:119

את סדר היום הלאומי . ההמשגה הזאת נוצרה על קו של הבדל / שסע מגדרי מובהק והדירה מראש מן החזון הלאומי את הסובייקט הנשי ואת הנשים עצמן . אמנם הבלטת ההומוגניות של חברי קהילת הלאום הדירה עוד קבוצות מיעוטים שזוהו כבני לאומים אחרים , אך בה בעת טיבו הלוחם של האדם הלאומי הדיר את כלל הנשים ( ואת הנשיות עצמה , למעט תפקידיה "תומכי הלחימה ( " משותפות שוויונית . העצמת הסובייקט הלאומי הכתיבה שיעור גבוה ומאסיבי של גבריות , שכדי להגדיר אותו נדרש דיכוי של נשיות . ואם כך בעולם הלאומיות המודרנית בכלל , הרי בציונות קל וחומר : שהרי דימוי הנשיות וסימני המגדר הנשיים איימו וארבו לפתחו של הגבר היהודי בשל הסוציאליזציה של שנות הגלות ובשל הסטריאוטיפים האנטישמיים הרווחים . זהותו של הסובייקט הלאומי כגבר ( מצד זהותו המינית ) איננה מבטיחה דבר אם אין משנה אידיאולוגית המגדירה ומסדירה את תכניה המדויקים ואת הפרקטיקה של זהות מינית זו , כלומר , אם אין לה תכנים מגדריים שהלאומיות מבנה אותם כנאותים וראויים . הבניית הזהות המגדרית הגברית בחזון הציוני נערכה , כאמור , לאורך שני קווי הפרדה : הראשון הוא קו ההפרדה בין היהודי הלאומי " ) היהודי החדש" וכן "העברי החדש , " ולימים – "הצבר ( " ובין היהודי הגלותי " ) היהודי הישן , ( " והשני – קו ההפרדה בין הגבריות לנשיות . במהלך של דיפוזיות וקו–אופטציה מושגית נצמדו שני הזוגות האלה ויצרו את הרעיון בדבר נשיותו של היהודי הישן מול גבריותו של היהודי החדש . במהלך של עיוורון תרבותי צומצם שדה הקיום הגיאופוליטי של פרויקט הלאומיות היהודי לזירה של גולת אירופה וממילא הובנתה הלאומיות הציונית במתכונת של גבריות אשכנזית , הנערכת מול יהודיות ישנה ונשית . מכאן ואילך נסללה הדרך להפקת חזון מגדרי של לאומיות יהודית חדשה , שבו המצאת הלאומיות היא גם המצאת הגבריות , וערכי שתיהן מוטים לייצור אופוזיציה מרבית לדיוקנו של היהודי חסר הלאומיות ( המודרנית , הטריטוריאלית , המדינתית ) וחסר הגבריות ( לפי עקרון שלילת הגולה . ( לימים הומצא "כור ההיתוך" של מדינת ישראל , מוסד חיוני למדינת לאום המבקשת להפיק ולהצדיק את זהותה ההומוגנית , שתפקידו לפקח על הפיכת ערב רב של "צורות" יהודיות למוצר אחיד וסטנדרטי של אדם–גבר ציוני . לציון המרחק בין הברייה הציונית החדשה ובין גלגולה הקודם והדחוי גם את כינויה "יהודי" צריך היה לשלול או להמיר , כדי לאפשר את התגלותה האותנטית : "עברי" ו"ישראלי" ואף "כנעני" החליפו בשיח הציוני את הזהות הישנה כדי לציין את זיקתו הישירה אל אבותיו המפוארים בעבר הרחוק של טרום גולה ואף של טרום אומה , כדי לסמן את הלגיטימיות של האדם היהודי החדש באמצעות מוצאו וקדימותו ההיסטורית . הכינוי "צבר" החליף שורה שלמה של צי 6 ני מוצא כדי לציין את שורשיותו וילידיותו של היהודי החדש בניגוד לנוודותם ולמהגרותם של אבותיו בעבר הקרוב . מיתוס הצבר כלל גם את המצאת האוטוכטוניות של בן הארץ , ש"נולד מן הים" וניתוקו מאבותיו הגלותיים מובטח , אך גם הוא , כמו אביו ( היהודי / העברי החדש , ( נדרש לסממני מגדר גבריים מובהקים . מה שהיה מסופק אם לא בלתי אפשרי בדור האבות הציוניים המייסדים – דהיינו , מהפכת הגבריות – נקבע כאבן יסוד בזהותו של הצבר . דיוקנו של הצבר רווי בסממנים של מיליטריזם וסמי–מיליטריזם , ואזרחותו המשמעותית היא בשירותו הצבאי – הוא חייל נצחי ומגויס תמיד . כל הכינויים האלה וייצוגיהם הספרותיים , כמו גם ייצוגיהם הוויזואליים באמנות הפלסטית בתקופת היישוב ואף בעשור הראשון למדינה , מכוונים אל גברים , אל זהות גברית ואל העדפה מובהקת של הניסיון הגברי והחוויה הגברית . מקומן של הנשים הציוניות נקבע בהתאם לזהות , לזכויות ולצרכים של הגברים : הן ממלאות תפקידים מיתולוגיים א–היסטוריים של רעיות , אחיות , אמהות ובנות ; הן שומרות על הגחלת בבית בזמן שהחייל מקיז את דמו על הגבול ; הן התשובה למאוויי הלוחמים לכשישובו לביתם . הן "מנוחת הלוחם . " המצאת היהודי החדש הספרות והפובליציסטיקה העבריות המודרניות נתנו ביטוי עמוק ואינטנסיבי למהלך הדרמתי של המצאת היהודי החדש . בכתביהם של ביאליק , טשרניחובסקי , ברדיצ'בסקי , ברנר ועגנון – לב קאנון המודרניזם העברי – מתגלים הן הכיסופים והאספירציות להולדתו של הגבר העברי בדיוקנו הלאומי , והן הספקות , הביטול , הסרקאזם וחוסר האמון בנוגע לסיכוייו של החזון הזה . צדו האפל של אריה בעל גוף של ביאליק , יהודי שרירני וגופני ללא ספק , הוא , שעם סילוק רוחניותה היתרה של היהדות הישנה ממנו , לא נולדה זהות חיובית של עבריות חדשה אלא נוצרה זהות גשמית ומגושמת , נטולת רוח בכלל , וכל בשריותה אין בה כדי לעשותו אדם בעל ערך ראוי . געגועיו של אריה בעל גוף אל דבר–מה לא ברור והרגשתו שבחייו חסר איזה תוכן , מגלמים את ספקנותו של ביאליק בנוגע לסיכוייה של הוויית יהדות השרירים לרשת את היהודי הישן . ואולם בין שהגבריות החדשה מוצגת כעובדה גמורה או כהבטחה בת מימוש שיומה קרב ובא ( סמילנסקי , לואידור , יהודה יערי , אצ"ג , ( ובין שהיא מוצגת כחסרת סיכוי וכמקסם שווא מתעתע והרסני ( ברנר , עגנון ) – היא קורסת תמיד אל המשגות מגדריות ( אשכנזיות–מערביות ) סטריאוטיפיות ואקסקלוסיביות , המכ 6 ננות להדגשת הבינאריות האינהרנטית להבדלים בין

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא