|
|
עמוד:110
בשנים 1899 ו1900– פרסם ברדיצ'בסקי ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית ) חמישה ספרונים של הגות בהוצאת צעירים והצהיר בהם על הצורך ב"שינוי ערכים" בתרבות ובחיים היהודיים . כמוטו לאחד מהם הביא את אמרתו של ניטשה : " כדי לבנות מקדש צריך להרוס מקדש . " בכתבים אלה מצטט ברדיצ'בסקי פעמיים את דברי ההוגה הגרמני שלפיהם החיים היהודיים בימי המקרא סולפו לבלי הכר במסורת הנבואית והרבנית ועומד על כך שלעם היהודי נחוצה "התחלה חדשה , " הבנויה על הערכה חדשה של עברו ובמידה רבה גם על שכחה של העבר הזה . ערכים חדשים הם היחידים היכולים לשמור על קיום העם בתקופה המודרנית . בהדגשת הרעיון שתקופות שונות מחייבות ערכים שונים , שהמבחן העליון לערכים הוא מידת הסיוע שהם מספקים לשמירת החיים ולהעשרתם , וכן בהדגשת ההכרח שבגישה סלקטיבית כלפי העבר היהודי , לרבות ההכרח שבשכחת חלק ניכר ממנו למען העתיד – בכל הרעיונות האלה ניכרה השפעת מסתו של ניטשה על "התועלת והנזק שבהיסטוריה בשביל החיים , " שהשפיעה על הספרות וההגות העבריות יותר מכל חיבור אחר של ניטשה , ואולי יותר מכל חיבור אחר של ההגות האירופית בכלל . בדברי ברדיצ'בסקי בולטת הצורה המיוחדת שקיבלו רעיונות ניטשה בספרות העברית . כל מה שאמר ההוגה הגרמני על הכרחי החיים וההתחדשות של האינדיווידואל האנושי , ובעיקר האדם היוצר , הוסב כאן לעניין גורלה של אומה שלמה . ניטשה התפאר שהוא עצמו אינו "גרמני טוב" אלא "אירופי טוב . " הוא פנה אל "האדם האירופי" להתעלות מעל ללאומיות , שהיא תמיד קטנונית ו"מקטינה את האדם , " ואילו הסופרים העבריים דיברו על התחדשות ותרבות לאומיות . גם התקפתו של ניטשה על עודף העיסוק בהיסטוריה קיבלה בכתבי ברדיצ'בסקי מובן חדש ושונה . בעיני ניטשה , הדקאדנס האירופי נובע מהרגשתם של בני אדם עמוסי תרבות שהם תוצאה סבילה של רוח הדורות שקדמו להם ואינם סיבה יוצרת של ערכים חדשים ולא מותנים בעבר . עודף ידע היסטורי הריהו , לפיכך , גורם מרכזי לדקאדנס . ואילו הדקאדנס שברדיצ'בסקי מזהה בחיי היהודים אינו נובע מפיתוח מוגזם של "החוש להיסטוריה , " אלא , להפך , מהקפאת כל דינמיות ומן החיים הממושכים "מחוץ להיסטוריה . " אך הפרדוקס המרכזי הזה , שברדיצ'בסקי ומצדדי ניטשה האחרים לא השגיחו בו , לא מכסה על העובדה שבאמצעות הגותו של ברדיצ'בסקי חדרה השפעת ניטשה לדרך המלך של הספרות העברית החדשה כיוון שהשתלבה היטב במחאתה של ספרות זו נגד עיוותי העבר ובתקוותה לבואה של תקופה חדשה , מהפכנית , בחיים הלאומיים . ברדיצ'בסקי עצמו גילם השפעה זו בסיפוריו , לא פחות מאשר במאמריו , וכן באנתולוגיות של אגדות שערך ובמחקריו ההיסטוריים . סיפוריו חותרים להציג קונפליקטים יצריים עזים בין הבריות ובתוך נפשו של היחיד , המתנהלים מתחת לכיסוי החיצוני של שלטון ההלכה והמסורת . הם מעלים דמויות בעלות עוצמת קדומים , החיות ופועלות בתוך סביבה " בינונית" וקונפורמית , וחושפים את הפלורליזם , הניגודים והמתחים הפסיכולוגיים והחברתיים הפעילים מתחת לפני השטח של תרבות שהיא , על פני השטח בלבד , הרמונית ואחידה . ממחקריו ההיסטוריים על תקופת המקרא וממאמריו באותו נושא , שהציגו את חיי ישראל הקדומים כשלובים בתרבות האלילית הסובבת , חיים מלאי פולחן הטבע , היצר והגבורה הפיזית , יצאה השראה מרכזית לשירתו של דור התחייה . טשרניחובסקי , ואחריו זלמן שניאור , העלו על נס את נביאי השקר הקדומים , הוקיעו את הרוח המוסרנית של הנביאים והפרושים , ובדרך זו העבירו את הסיסמה של "שינוי ערכים" אל תפיסת ההיסטוריה היהודית כולה ואת הראייה בכל מה שבא עם השתלטות התרבות הרבנית ירידה לעומת העבר המפואר , המסולף והמודחק , של התקופה המקראית . ברדיצ'בסקי עצמו טען שתקופת השתלטות המונותיאיזם מדכא החושים , היצרים והדמיון היתה תקופה של צמצום חיי הנפש של היחיד והחברה כבר לפני חורבן הבית הראשון . לדעתו , 'סיני' עצמו הוא ירידה לעומת איזו תקופה מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – באמצעות הגותו חדרה השפעתו של ניטשה לדרך המלך של הספרות העברית החדשה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|