אוריינטליזם ויוגנד–שטיל

עמוד:107

הביטוי החזותי של התנועה הגלית של הצמיחה בטבע . מוטיב הצמיחה נתפס כמתאים לביטוי של ראשוניות , התחלה ונעורים , ולכן היה הסגנון הזה פופולרי מאוד באירופה , בתחומי העיצוב , האיור והריהוט , בשלהי המאה ה ; 19– הוא נתפס כמבטא חוויות של לבלוב ותחייה ההולמות את תחילתה של מאה חדשה ואת הפוטנציאל של לידה מחדש של האנושות כולה . מובן מאליו שסוג כזה של סגנון נתפס גם כהולם במיוחד את ביטוי הרנסאנס התרבותי והקיומי היהודי שעמד במרכז הרעיון הציוני . משנת 1898 שהה ליליען בברלין והיה המעצב הגרפי של כתב העת הציוני המרכזי אוסט אונד ווסט ( מזרח ומערב . ( הוא היה מניח היסוד לאיור הציוני והיתה לו השפעה גדולה על עולם ההקשרים החזותיים–האמנותיים בעולם היהודי המודרני . היהודי החדש המתואר באיוריו של ליליען מקרין חיוניות הרואית ונעורים ובדרך כלל מעומת עם היפוכו – יהודי מסורתי , זקן וכלוא בסבך של חוחים המסמל את הגלות . ליליען , שהיה גם ידידו האישי הטוב של תיאודור הרצל , היה פעיל פוליטי , השתתף בקונגרסים הציוניים וזכה לכבוד רב כאמן וכעסקן . ב1906– בא ליליען יחד עם הפרופסור בוריס שץ לירושלים , כדי לייסד את בית הספר למלאכת אמנות "בצלאל . " הרעיון של הקמת בית ספר לאמנות ומוזיאון בירושלים נולד בחזונו של שץ , פסל יהודי , יליד לטביה , שחלם על אקדמיה לאמנות ומוזיאון שיהיו מרכז לאומי–רוחני שיקרין את מסריו הלאומיים על העם היהודי כולו ויעשה להתגבשותו מחדש כעם ככל העמים , לאחר אלפי שנות גלות ופזורה . הרעיון היה מהפכני על רקע מיעוט היצירה החזותית המודרנית בקרב היהודים באותה תקופה , לעומת העושר הגדול של היצירה הספרותית והטקסטואלית היהודית . ההחלטה על הקמת " בצלאל " התקבלה בקונגרס הציוני בבאזל , לאחר שבוריס שץ הציג את הרעיון לפני הרצל , בשנת . 1903 באותו מעמד הציע שץ לקרוא למוסד העתיד לקום על שם בונה המשכן התנ " כי בצלאל בן–אורי ") על שם האמן העברי הראשון שבנה לנו לפנים מקדש במדבר . (" בינואר 1906 החל " בצלאל " לפעול בירושלים , עם קומץ תלמידים שבאו מארצות שונות . כבר בתחילה הוא לבש מתכונת משולשת : בית ספר לאמנות ; בתי מלאכה מעשיים שבהם הועסקו פועלים ופועלות בייצור חפצים לפי הדגמים שיצאו מבית הספר ; ומוזיאון שבו רוכזו יצירות אמנות יהודית , ממצאי ארכיאולוגיה מקומית ואוסף של החי והצומח של ארץ–ישראל – כמקורות לדגמים אמנותיים . ליליען עצמו לימד בכיתה הראשונה של המוסד , הכין דוגמאות לעיצוב שטיחים וחזר לגרמניה אחרי כמה חודשים . הוא נודע אחר כך באיורי התנ " ך שלו . השילוב של נושא תנ " כי , הקשר ציוני , תפאורה מזרחית ודרך עיצוב קלאסיציסטית מערבית הוא תמצית יצירתו . הוא זכה להצלחה גדולה ונחשב לאחד מהחשובים שבמאיירי התנ " ך והברית החדשה המודרניים . השראת יצירתו המשיכה להשפיע על יצירתם של מורי ותלמידי בית הספר למלאכת אמנות " בצלאל " בירושלים , שהיה אחד הפרויקטים התרבותיים האמביציוזיים ביותר של התנועה הציונית בראשית דרכה ועד לסגירתו הזמנית , ב , 1929– היה מוסד התרבות הידוע ביותר בעולם היהודי . הרעיון שביסוד תפיסת האמנות של "בצלאל" היה חלק מפרויקט תרבותי–לאומי שאפתני : ייצור חפצים שימושיים מעוטרים וחפצי אמנות שיאפשרו עיצוב של סביבת מגורים וחיים ציונית , שתוכל להשפיע על החיים בתוכה ולהקרין עליהם את מסריה . חוזי "בצלאל" גרסו שהאמנות היא ההבעה הספונטנית של חייו ושאיפותיו של עם והיא מבטאת את אופיו התרבותי , ושסביבה חזותית יכולה לא רק לשמש ראי לחלום הציוני , אלא גם לעצב אותו ולעשות לגיבושו של העם היהודי מחדש , לאחר 2000 שנות גלות . בסביבה כזאת , חשבו , יוכל לחיות ולהגשים את עצמו היהודי החדש שעליו חלמה הציונות . לעשייה של "בצלאל" היה גם היבט מעשי , כי היא נועדה לספק פרנסה לתושבי ירושלים ולהבטיח הכנסות ממכירת חפצים לתיירים ולצליינים . אפרים משה ליליען היה מניח היסוד לאיור הציוני במתן ביטוי לרנסאנס התרבותי הקיומי היהודי . בתמונה : שער העיתון "אוסט אונד וסט" ( מזרח ומערב , ( הביטאון הציוני המרכזי שהופיע בברלין

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא