ראשית המודרניזם: דקאדנס, סימבוליזם, אימפרסיוניזם

עמוד:101

" התבונה הטהורה" מזה ו"התבונה המעשית" מזה . בתולדות האמנות והספרות "מכסה" המושג מודרניזם שלל תופעות מאוחרות בהרבה לאלו המזוהות עם המודרניזם הסוציותרבותי . כאן הוא מזוהה בעיקר עם זרמים וקבוצות שפעלו מראשית המאה ה20– ( ויש אומרים , משלהי המאה ה , ( 19– הגיעו למלוא גיבושם סמוך למלחמת העולם הראשונה או מיד לאחריה , והוסיפו והתפתחו עד לאמצע המאה . אבל במציאות שנוצרה בארצות המערב אחרי מלחמת העולם השנייה הגיע המודרניזם האמנותי בהדרגה למיצוי האפשרויות שהיו גלומות בו ולסוף דרכו . את מקומו ירש הפוסט–מודרניזם , המבוסס על הנחות רוחניות הפוכות מאלה שעליהן התבסס המודרניזם , ובעיקר על שלילת הקיום של האמת , המוסר והיופי כישויות אובייקטיביות , המצויות מחוץ לתחומו של השיח הדן בהן . כמושג המציין סגנון אמנותי הקיף המודרניזם מכלול של תופעות , שלא תמיד הן עולות בקנה אחד זו עם זו , והוא היה , למעשה , זירת מאבק בין כיוונים סגנוניים שונים ומנוגדים יותר משהוא ביטא קונסנזוס כלשהו . עם זאת אפשר לסמן גם מכנים משותפים , שליליים וחיוביים , המאפיינים את מרבית הזרמים המודרניסטיים אם לא את כולם . א ) המודרניזם חייב הינתקות מייצוג מימטי , חיקויי , של המציאות והגדיר את הריאליזם ואת הנטורליזם : יריביו העיקריים . חיוב זה של ניתוק האמנות מן המימזיס הריאליסטי מקורו בהפרדה הקאנטיאנית בין האמיתי למוסרי וליפה , ולעתים תכופות הוא הוליך להתמקדות בצורה האמנותית ובאקספרימנטים צורניים ואף להלכי רוח של " אמנות לשם אמנות . " ואולם גם אותם זרמים מודרניסטיים שהסתייגו בחריפות מהלכי הרוח האלה ( כגון האקספרסיוניזם , הפוטוריזם והסוריאליזם ) חייבו את התנתקותו של הייצוג האמנותי מן הריאליזם . ב ) המודרניזם התבסס על שלילת ההבנה הפוזיטיביסטית של המציאות וכן על שלילת המעקב אחר תהליכים סיבתיים בזמן ובמרחב כמקור ההמשכיות של הייצוג האמנותי ( כגון ברומן , במחזה , בסרט קולנוע ובשירה סיפורית . ( ג ) בצד ההינתקות מן התהליך הסיבתי כמקור ההמשכיות באמנות הסיפורית גרס המודרניזם באמנויות הפלסטיות הינתקות מעיצוב המרחב והאובייקטים במרחב על פי כללי הפרספקטיבה ומתוך קבלת המגבלות של הראייה האנושית . כך יכול צייר מודרניסטי לצייר דמות מלפנים ובצדודית בעת ובעונה אחת , או להציג אובייקט בעל נפח כאילו במשוטח , ובאופן שהמתבונן בציור יכול לראותו מכל צדדיו בעת ובעונה אחת . ד ) יחד עם ההינתקות מן הסיבתיות והפרספקטיבה תבע זרם מרכזי במודרניזם המוזיקלי הינתקות מן הטונאליות בעיצוב הרצף של היחידה המוזיקלית . ההינתקות הזאת נטלה מן המוזיקה את ממד ההמשכיות בזמן כפי שהתפתח הממד הזה למן הרנסאנס ואילך , שכן תחושת הזמן במוזיקה ה KH ה–מודרניסטית מבוססת על הכורח המתחייב מן המבנה הטונאלי של המוזיקה לנוע מנקודה לנקודה במסגרת אפשרויות מוגדרות וקבועות . המוזיקה המודרניסטית ביטלה במידה מרובה את התחושה הבסיסית הזאת . ה ) כל הזרמים המודרניסטיים , לרבות אלה ששללו בתוקף את ההתרכזות ב " צורה " על חשבון ה " תוכן , " גילו נטייה מובהקת לאקספרימנטליזם סגנוני וצורני , ודבקו באתוס של חיפוש אפשרויות מבע חדשות , של חקירה לא פוסקת של הפוטנציאל הגלום במחווה האמנותית כשהיא לעצמה . חקירה זו חתרה , מצד אחד , לגילוי האפשרויות הלא מנוצלות בעיצוב הצורני של האובייקט האמנותי , ומצד אחר , לגילוי הרבדים העלומים או המודחקים בנפש האנושית , אשר הפסיכולוגיה המודרנית האירה והבליטה את חלקם המכריע בחוויה הקיומית ובהתנהגות האנושית . ו ) זרמים מודרניסטיים רבים קראו להינתקות חדה מן העבר האמנותי והתרבותי . נמצאו גם זרמים מנוגדים , שביססו את המודרניזם על זיקה רעננה ל " מסורת " והפליגו בחשיבות המגע בין האמן בן הזמן לאמנות העבר ( האקמאיזם ברוסיה ; ת " ס אליוט ותלמידיו בעולם האנגלוסקסי ) – ואולם גם חסידים אלה של ה " מסורת " טענו שהכישרון החדש , הנובע מרגישויות חדשות שהתקופה גרמתן , מגדיר מחדש את המסורת על ידי שהוא מוסיף לה מה שלא היה בה עד כה ; החידוש עורך מחדש את העבר ומסמן בו סדרי עדיפות חדשים ( כגון הטענה שתרומת השירה האנגלית המטפיזית של המאה ה17– גדולה וחשובה מתרומתם של המשוררים הרומנטיים , שעמדו במרכז הקאנון הספרותי של המאה ה . ( 19– חלוקות תקופתיות שונות על פי המכנים המשותפים הללו נוצרו במחקר חלוקות תקופתיות שונות של הרצף המודרניסטי באמנות ובספרות ; חלוקות שהיו כרוכות גם במחלוקות עמוקות . כך נמצאו רבים שאיחרו את הופעת המודרניזם עד לסוף העשור הראשון של המאה ה20– וכרכו אותה בהתנערות של האמנות המערבית בשלב זה מן הדומיננטיות של הסימבוליזם כמערך אמנותיסגנוני והגותי שהשפיע השפעה מכרעת על האמנות האירופית משנות ה80– של המאה ה19– ואילך . החוקרים האלה זיהו את המודרניזם במידה רבה עם מה שנקרא בשם " פוסט–סימבוליזם . " חוקרים אחרים דחו זיהוי זה וטענו שהסימבוליזם , יחד עם זרמים אמנותיים אחרים בני זמנו , כגון הדקאדנס , האימפרסיוניזם והיוגנד–שטיל , הם הם מבשרי המודרניזם ואבותיו , באשר זרמים אלה הם שהרימו ראשונים את נס המרד כנגד הריאליזם , הנטורליזם והרומנטיזם ודחו בתוקף את ההבנה הפוזיטיביסטית של המציאות ואת התביעה לייצוג מימטי " מדויק " שלה . מקובל כעת להבחין בין שלושה פרקים בהתפתחות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא