|
|
עמוד:85
של חיילים יהודיים , ממשתתפי מלחמת פרוסיה-צרפת , המתכנסים במניין לומר קדיש , ומוכיחים כי הפטריוטיזם ( הגרמני ) והדת ( היהודית ) יכולים להתקיים במלואם זה בצד זה . לחיזוק שורשיהם של היהודים שזכו באמנסיפציה , צייר אופנהיים תמונות מחיי הגטו , שהטקסים הדתיים הודגשו בהן יחד עם חיי האמיד 6 ת לכאורה ששררו שם בשלהי המאה ה . 18– יצירות אלו , שפורסמו בלוויית דברי הסבר כ"תמונות מחיי משפחה יהודית מסורתית , " זכו לפופולריות מיידית . יהודים מתבוללים נמשכו אל התיאור הנוסטלגי של סגנון החיים שבו חיו אבותיהם והם נטשוהו , ואילו נוצרים גילו סקרנות למסורותיהם של היהודים ה"אקזוטיים" שהחלו למלא תפקידים חשובים בגרמניה . ניתן לסכם באמירה שכל עבודותיו של אופנהיים מבטאות את מטרותיו כצייר יהודי החי בעולם נוצרי . הוא השתמש באמנותו כדי לתאר את הדילמות של החיים היהודיים המודרניים , לחזק את שורשיהם היהודיים ולהוכיח לגרמנים את יופיים הפנימי ואת ערכם . מבט מוטרד על החיים היהודיים האמנסיפציה של יהודי מזרח אירופה יצרה מבט מוטרד יותר על החיים היהודיים המודרניים , ובהשפעת הרומנטיציזם , על תפקידו של האמן בחברה . הפסל מארק אנטוקולסקי , האמן היהודי הרוסי הראשון שזכה לפרסום בינלאומי , למד באקדמיה של סנט פטרבורג , ותיאר נושאים יהודיים כדוגמת "החייט הזקן" ( 1864 ) הכחוש ואכול הדאגה , הנשען החוצה מן החלון בבגדים בלויים כדי להשחיל חוט בקוף המחט באור אחרון . במקום יהודיו האמידים של אופנהיים , תיאר אנטוקולסקי את היהודים המרוששים של רוסיה הצארית , בניסיון לעורר את רחמי הצופים . שני האמנים נאבקו באנטישמיות , אבל גישתו של אנטוקולסקי היתה אלגורית , דבר בטוח ברוסיה יותר מאשר גישתו הישירה של אופנהיים . משנת 1868 ואילך הוא ביצע תבליטים של "האינקוויזיציה הספרדית פורצת לסדר של אנוסים , " וביטא את פחדיהם של יהודים ברוסיה , שבה מעצר פתע הוא מעשה שבכל יום , ואת אמונתו כי התבוללות לא תציל יהודים מרדיפות . אנטוקולסקי הגיב לאירועים ברוסיה גם אחרי שעבר למערב . בפסלו "ישוע לפני שופטיו" ( 1873 ) גינה את הפוגרום של 1873 באודסה , בהבליטו את יהדותו של ישוע באמצעות תווי פניו , פאותיו , הכיפה שחבש לראשו וכתונת הפסים שלבש . אנטוקולסקי הסביר שרצה שהפסל יזכיר לנוצרים כי ברדיפת היהודים , אחיו של ישוע , הם מסלפים את תורתו . אף כי הושמעו טענות נגד הפסל – מצד נוצרים משום שישוע מתואר בו כיהודי , ומצד יהודים משום שיהודי אינו צריך לעשות פסל של ישוע – נעשה השימוש בדמותו של ישוע כיהודי שכיח במאבק נגד האנטישמיות באמנות היהודית המודרנית . בעייתו של אנטוקולסקי עם היהודים מוצגת בפסל "שפינוזה" , ( 1882 – 1877 ) המתאר את ימיו האחרונים של הפילוסוף החולה השולח את מבטו לפניו בקבלת דין שקטה . האמן המשוחרר , שהיה הוא עצמו חולה אז , מזדהה כאן עם הפילוסוף המוחרם : גם הוא חש דחוי בידי הקהילה היהודית על שום אמנותו . בעיותיו של אנטוקולסקי כאמן שזכה לאמנסיפציה מוצגות בהבלטה חדה יותר אצל מאוריצי גוטליב , שעבודותיו מורות על המתח בין זהויותיו , הפולנית והיהודית . בהיותו סטודנט צייר את עצמו ( 1874 ) בלבוש פולני לאומי ותיאר תמונות מן ההיסטוריה הפולנית . כשנרדף בקראקוב בידי חבריו ללימודים על היותו יהודי , צייר את "שיילוק וג'סיקה" , ( 1876 ) ציור שבו מוצג שיילוק כזקן אבהי המחבק באהבה את בתו , ואילו היא מפנה בעורמה את מבטה הצידה ולוקחת ממנו את המפתח , רמז לכך שתמעל באמונו ותגזול את כספו . דימוי ויזואלי זה למונולוג של שיילוק "האין ליהודי עיניים " ? אמור לעורר את אהדתנו . גוטליב הביע את זהותו היהודית הגוברת והולכת גם בהציגו עצמו בדימוי הנוצרי של "היהודי הנצחי , " אחסוור . ( 1876 ) במקום להעניק לו כמקובל זקן ארוך הוא שם על ראשו מארק אנטוקולסקי , פסלו של הצאר הרוסי איוון האיום – האמן היהודי הרוסי הראשון שזכה לפרסום בינלאומי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|