|
|
עמוד:83
מציאות לדמיון , טשטוש הטומן בחובו מצד אחד את בשורת השיגעון והמוות ומצד אחר מבטא את הכמיהה למציאות פלאית ראשונית . תבניות היסוד בשירתו של מאנגר וזיקותיה לרומנטיקה לא השתנו שינוי יסודי מאז ספרו הראשון , וייתכן שיש לראות באחידות זו של תמטיקה ואווירה לא רק מקרה פרטי של משורר מסוים אלא גילוי של האפשרויות המוגבלות שהיה בכוחה של הרומנטיקה להציע לספרות יידיש במאה ה . 20– עם זאת ניתן להבחין בכך שהזיקה אל ההוויה העממית היהודית התהדקה בשירתו של מאנגר בשנות ה , 30– העשור שבו ישב בוורשה והיו לו אפשרויות רבות יותר לבוא במגע הדוק עם אנשים שנשאו בזיכרונם החי את גילויי הפולקלור היהודי . ב1939– פרסם מאנגר מאמר ושמו " פולקלור וספרות , " שבו דגל בהתחברותה המחודשת של ספרות יידיש עם מקורות הפולקלור היהודי כאמצעי " לגלות ולמצוא את הדרך לעם . " במאגר האפשרויות הרחבות של הפולקלור היהודי הבחין מאנגר במגמה " לירית פתטית " המבליטה את המרכיבים המיסטייםרליגיוזיים . סופרי יידיש בעלי נטיות רומנטיות אימצו אותה להם , ולדעתו התחולל על רקע זה מפגש סמוי ביניהם לבין הסופרים העבריים . מאמרו זה של מאנגר נושא בחלקו אופי של מניפסט פרוגרמטי , אך בשל הנסיבות ההיסטוריות הגורליות הוא נעשה מבלי משים לשירת הברבור של המגמות הרומנטיות בספרות יידיש . בזמן השואה ולאחריה כבר לא ראו סופרי יידיש להעניק להן מקום מרכזי בעולמם היצירתי . אמנות יהודית במאה ה19– זיוה עמישי–מייזלש הגדרתה של האמנות היהודית מאז האמנסיפציה אינה עניין פשוט . קודם לכן כינו בשם הזה עצמים שנעשו לשימוש יהודי , בין שהאמן המבצע היה יהודי ובין שלא , ואמנים יהודיים עבדו רק לעתים רחוקות בשביל פטרונים לא יהודיים . בימינו קשורה אמנות זו רק לעתים רחוקות עם הקהילה היהודית . לעומת זאת משתתפים יהודים באמנות החילונית הבינלאומית , מצטרפים לתנועות אוונגרדיות ותורמים תרומות חשובות לאמנות המודרנית . אף כי היו אמנים יהודיים , שזה מקרוב זכו באמנסיפציה , שביטאו באמנותם את הבעיות הכרוכות בניסיונם לשמור על זהותם היהודית תוך שהם נאבקים לזכות בהצלחה בסביבה הנוצרית , הרי אלה שבאו בעקבותיהם הביאו לידי ביטוי רק לעתים רחוקות את זהותם היהודית , לעתים מחמת האנטישמיות , ולרוב לא עשו זאת בדרכים המסורתיות . אצל רבים מהם פעולת הגומלין בין היסודות היהודיים והחילוניים באמנותם כרוכה בבעיות . דבר זה הביא חוקרים לשאול האם כל אמן שהוא יהודי מייצר אמנות יהודית , או רק אלה המדגישים את זהותם היהודית . יתר על כן , האמנות היהודית המודרנית התנהלה במסלול מקביל לתהליך הלא–אחיד של האמנסיפציה של היהודים . זו החלה בארצות הברית ובצרפת בשלהי המאה ה , 18– התפשטה על פני אירופה המערבית והמרכזית בין שנות ה30– וה70– של המאה ה , 19– והחלה להגיע למזרח אירופה רק בסופה של המאה . יחד עם כך היטלטלו מדינות שונות בין הענקת זכויות ליהודים לבין שלילתן מהם . תחושות השחרור נתחלפו לסירוגין בפחדים מפני האנטישמיות . מחמת הכרונולוגיה רצופת השינויים הזו נמשכה הופעתו של "דור ראשון" של יהודים שזכו לאמנסיפציה עד לתוך המאה ה20– ואלה שהגיעו למערב ממזרח אירופה או מרוסיה נתקלו באותן בעיות שבהן התנסו אמנים יהודיים במרוצת המאה ה . 19– מה שמסבך עוד את תמונת המצב הרי זו העובדה כי שעה שרק נשים יהודיות מעטות היו אמניות במאות ה18– וה , 19– ורובן החלו את הקריירות שלהן רק בתחילת המאה ה , 20– העסיקו את כולן הבעיות הנובעות משיוכן המגדרי יותר מאלו הנובעות ממוצאן היהודי . יתר על כן , שובם של יהודים לארץ–ישראל והקמתה של מדינת ישראל הביאו להופעתם של אמנים שראו בעצמם יותר ישראלים מאשר יהודים , והיום הגירתם של אמנים יהודיים מברית המועצות לשעבר מסתמנת אצל רבים מהם כאמנסיפציה חדשה . לפני ובמרוצת האמנסיפציות האלה היו יהודים שהתנצרו כדי שיוכלו לעסוק באמנותם . אנטון רפאל מנגס , למשל , שגודל כנוצרי בידי אביו המומר , בחר לו מסלול שונה מזה של בן דורו , משה מנדלסון ( ר ' מדור ההגות היהודית המודרנית . ( במקום לערוך מזיגה בין התרבויות היהודית והאירופית , הוא התעלם מן הראשונה והיה לאמן הראשון ממוצא יהודי שזכה להכרה בינלאומית . כמנהלה של האקדמיה ברומא וכחלוץ הניאוקלאסיציזם , נודעה לו השפעה על דור שלם של אמנים . בגרמניה ראו אמנים יהודיים את מדינתם מעניקה זכויות ליהודים בהשפעתו של נפוליון ומבטלת אותן אחרי מפלתו , ואחר כך מחזירה אותן במלואן בשנת . 1870 אחדים מהם שהתנצרו – פיליפ פייט , וילהלם שאדו ואדוארד בנדמן – הצטרפו לאסכולת הציירים הנאזרינית וניסו להחיות את האמנות הנוצרית הגרמנית . לפעמים מרמזת אמנותם על סיבות התנצרותם .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|