רומנטיקה ולאומיות יהודית ברוסיה

עמוד:77

בשל ארגונם הדתי . אבל הדת איבדה את הרלוונטיות הפוליטית שלה מאז עליית הנאורות , ויש להחליפה במוסד פוליטי מודרני של אוטונומיה לאומית–תרבותית שיאפשר ליהודים להתקיים כגוף פוליטי חוץ טריטוריאלי בעולם של מדינות לאום . בזמן של קיטוב אידיאולוגי גובר והולך ניסה דובנוב לנווט את דרכו בין הציונות , הסוציאליזם וההתבוללות . כהוגה דעות פוליטי משך אחריו דובנוב רק קבוצת תומכים צנועה מחוגי האינטליגנציה הליברלית הנוטים ללאומיות , וזו היתה מאורגנת סביב מפלגה פוליטית קטנה , ה " פאלקספארטיי , " שלא הצליחה מעולם להתחרות במשיכת המונים לא ב " בונד " הסוציאלדמוקרטי ולא במפלגות הציוניות . שמעון פרוג , ידידו ועמיתו של דובנוב בווסחוד בשנות ה80– וה , 90– היה המשורר היהודי–הרוסי הראשון שזכה להכרה בזרם המרכזי של הספרות הרוסית . כדי לשמור על זכותם לגור בעיר הבירה , שהיתה סגורה בפני סתם יהודים , נרשמו רשמית שני הידידים כמשרתי בית של עורך דין יהודי נודע . פרוג , שהאינטליגנציה היהודית–הרוסית ראתה בו "משורר לאומי , " הושפע רבות מן המלנכוליה הרגשנית האופיינית לשירה הרוסית של שנות ה . 80– הוא זיהה את הפרסונה השירית שלו עם הסבל הנצחי של העם היהודי , והעניק קול לירי ברור לתחושות הייאוש והמבוכה ששררו בחברה היהודית–הרוסית . בשירה הסנטימנטלית הנרטיבית של פרוג התנגשו דמויות רומנטיות יפהפיות מסיפורי המקרא ומן העבר התלמודי עם דמויות אומללות הסובלות מן המחסור של ההווה הרוסיהיהודי . רגישותו של המשורר לשני ; ת הפנימית של הנפש היהודית–הרוסית מצאה ביטוי עז בשורות כגון "רוסיה היא מולדתי אבל ארצי זרה לי" ו"גורלי מינה לי שני נכסים : נשמתו של משורר ומנת חלקו של עבד . " שלא כדובנוב , פרוג בהחלט לא היה אינטלקטואל . במסותיו המרובות , שהופיעו בעיתונות היהודית–הרוסית בשם העט " פיליטוניסט כלאחר יד , " יצר פרוג דיוקן קולקטיבי של העיירה היהודית . יחד עם כתריאליבקה של שלום עליכם וגלופסק ( כסלון ) של מנדלי ניתן לראות בה מטפורה מורחבת על כל " תחום המושב" באימפריה הרוסית . פרוג , כמשקיף אוהד ורגיש , תיאר מגוון של טיפוסים חברתיים ותרבותיים , והדגיש את אובדן הדרך שלהם עקב לחצי המודרנה . כאיש מוסר נלהב העמיד פרוג זה מול זה את היחסיות המוסרית של בני דורו ואת היושרה המוצקה כסלע של יהודי העולם הישן . חייו האישיים של פרוג כמשורר בוהמיין , השרוי תמיד במחסור כספי ועלול להיות מגורש בכל רגע בשל העדר זכות ישיבה , הלמו את הפרסונה השירית שלו כ"היהודי הנצחי" ידוע הסבל . סבלו הוחרף בשל העובדה שכיהודי לא היה רשאי להינשא לבת זוגו , תופרת נוצרייה , במשך שנים רבות . השנים האחרונות של המאה ה – 19– השנים של פרשת דרייפוס , של הקמת ההסתדרות הציונית ושל הסוציאליזם היהודי – היו גם שנים של פוריות רבה בהתפתחותה של האינטליגנציה הרוסית–היהודית . באודסה קם חוג מזהיר של סופרים , עיתונאים והוגי דעות , שחבריו נפגשו באורח סדיר לדון בגורלו של העם היהודי . רשימת משתתפיו נקראת כעת כמפת הרחובות של תל–אביב : ליליינבלום ומנדלי , דובנוב ואחד העם , ביאליק ושיינקין , דרויאנוב ודיזנגוף . בסנט פטרבורג עסקה קבוצה של עורכי דין , היסטוריונים וחוקרי ספרות באיסופן ופרסומן של תעודות על ההיסטוריה של יהודי רוסיה כדי להגביר את מודעותם לעברם . וחרף האי–הסכמה ששררה ביניהם בשאלות אידיאולוגיות ופוליטיות שונות , יצרו החוגים האינטלקטואליים של אודסה ושל סנט פטרבורג את גרעינה של האינטליגנציה הרוסית–היהודית הרחבה יותר , והיו לקבוצה חברתית שהשמיעה את קולה בציבור ובחברה הרוסית אחרי הפוגרום של קישינייב בשנת . 1903 אחד הנציגים הבולטים של האינטליגנציה היהודיתהרוסית בין שתי המהפכות של 1905 ושל 1917 היה ש ' אנסקי ( שמואל זאנויל רפופורט . ( את הופעתו הספרותית הראשונה הוא עשה בווסחוד , בסיפור " תולדות משפחה " . ( 1884 ) לאחר מכן איבד עניין ביהודים למשך כמעט עשרים שנה והפנה את מרצו לפעילות מהפכנית ברוסיה ומחוצה לה . הוא חזר לעניינים יהודיים רק במאה ה , 20– בהשפעת סיפוריו המודרניסטיים ביידיש של י " ל פרץ והפילוסופיה הפוליטית הרדיקלית של ידידו חיים ז ' יטלובסקי . עם שובו לרוסיה אחרי החנינה של 1905 ביסס אנ–סקי עד מהרה את מעמדו כאחד מראשי העיתונאים הרוסיים–היהודיים , כפעיל פוליטי וכסופר . בפולמוסו עם דובנוב אחרי מהפכת 1905 עדיין הגן אנ–סקי , כחבר נאמן של המפלגה הסוציאליסטית–רבולוציונרית , על השתתפותם של יהודים במאבק המהפכני , אבל בערוב ימיו התקרב לציונות . אנ–סקי גם פיתח עניין מקצועי בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה של התרבות העממית . במסתו מפרת המחשבה משנת , 1908 " יצירתיותו של העם היהודי , " שטח את תפיסתו בדבר היותו של הפולקלור הענף העתיק והמקורי ביותר של היצירתיות היהודית , וקרא לאיסוף ולחקר התרבות הכתובה והתרבות שבעל פה של העיירה היהודית . בשנים 1914-1912 הוא ארגן שורה של משלחות אתנוגרפיות לווהלין ולפודוליה ואסף חומר עשיר למוזיאון היהודי שהיה עתיד לקום בסנט פטרבורג . לרוע המזל נמנעה פתיחתו של המוזיאון בגלל האירועים המהפכניים של שנת . 1917 אנ–סקי , דובנוב ורוב הפעילים בתחייה התרבותית הרוסית–היהודית נאלצו לעזוב את רוסיה , שהיתה נתונה לשלטון הדיקטטורה הבולשביקית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא