יהודים ויהדות ברומנטיקה הגרמנית

עמוד:74

קץ – התפרש כשליחות תרבותית , כתנועה חתרנית וכזהות אזרחית אירונית . דמות היהודי שימשה בהקשרים האלה אלגוריה נוספת לתנועת האוונגרד של הרומנטיקה . הרומנטיקה היתה מרחב נוסף של "פגישה , " או דיאלוג , בין יהודים לגרמנים . בין מקומות המפגש הזה היו גם ה"סל 4 נים , " שניהלו בברלין נשים יהודיות משכילות כגון הנרייטה הרץ ורחל לוין–ורנהאגן . בטרקליניהן של הרץ וורנהאגן התאספו פילוסופים , משוררים , מוזיקאים , מדינאים , פקידים וסתם חובבי תרבות מן הבורגנות המשכילה בברלין . בין באי הסלון היו גם נציגי חוגי הרומנטיקה , ובהם שליירמאכר , שלגל , פיכטה , טיק , ברנטאנו , שאמיסו ואחרים . בסלונים התקיימו ערבי קריאה ודיונים בענייני פילוסופיה וספרות , הופעות תיאטרון קטנות ותוכניות מוזיקליות . הסלון היה חלק מן המרחב הציבורי של החברה האזרחית המשכילה , אך הוא היה גם חוג חברתי אינטימי , ונרקמו בו קשרי ידידות וקרבה בין גרמנים ובין יהודים , מקצתם יהודים "לשעבר . " המפגש בין הרומנטיקה ובין הנשים היהודיות היה צומת של לשון כפולה וזהות אמביוולנטית . מנהלות הסלון היו סוכנות תרבות שקיבלו עליהן לתת במה ביתית לתרבות הרומנטית . הן יצרו מרחב שבו מצאו גם מבקרים יהודיים אפשרויות חדשות של הגדרה עצמית תרבותית . אך הסלון היה מקום בעל כוח אמנסיפטורי חלש : האפשרויות הדיאלוגיות הטמונות בו היו פתוחות למעטים בלבד , וגם במקרים האלה היה זה דיאלוג חלקי והפכפך . ברשימות של אנשי הרומנטיקה , מבאי הסלון של ורנהאגן , על אישיותה ונוכחותה של המארחת נשזרו , לצד אמירות שפר , חנופה והערצה כנה , גם דימויים שליליים , ובהם גם סטריאוטיפים אנטי–יהודיים , כגון הערות על "השפה היהודית" של ורנהאגן או על "כיעורה , " שבהן מהדהדים דימויים קולקטיביים אנטיפתיים . למרות קרבתם אל אנשי תרבות יהודיים נהגו כמה מאורחי הסלון בברלין , אנשי חוג הרומנטיקה , לבקר במועדוני תרבות שאליהם לא הורשו היהודים להיכנס , ולהשתתף , במסגרות האלה , בשיחות פטריוטיות המתנערות מזרים ומיהודים . ייתכן שקרבת מנהלות הסלון לאנשי תיאטרון וידידותן עם שחקניות לא היו תופעה מקרית בלבד : כמו השחקנים היו גם הנשים היהודיות "מיעוט מנודה" שנכנס להיכלי התרבות של חברת הרומנטיקה בגרמניה ושב להעמיד במבחן נוסף את יציבותם ותכולתם של דימויי ה"זר" של תנועה זו ולהעיד על כישרונות אנשיה ובה במידה על צרות אופקיהם . השפעות מסוימות של ההגות הרומנטית הסתמנו בזרמים שונים במחשבה היהודית במאות ה19– וה . 20– השפעתה ניכרת למשל בקרב מייסדי "מדע היהדות" בגרמניה ובהם חברי " האגודה לתרבות ומדע היהודים , " כגון אדוארד גנז וליאופולד צונץ , שהושפעו בין השאר מן המחשבה ההיסטוריוסופית של הגל ומן ההגות התיאולוגית–הפוליטית של שליירמאכר . גם במפעליו של זכריה פרנקל – במחקרי היהדות וברפורמות הדת שיזם – ניכרת השפעת המחשבה המשפטית–הלאומית של הוגי הרומנטיקה . חותם מובהק של הרומנטיקה מתגלה – אם בעקיפין ואם במישרין – גם בהגות הלאומית הציונית , וגילויים שונים של מחשבה רומנטית , או "ניאו–רומנטית , " מאפיינים גם את כתביהם המוקדמים של מרטין בובר , גוסטב לנדאואר וגרשום שלום . ההגות הרומנטית שימשה אפוא כר פורה למפעלים של פרשנות והמצאת מסורת בתרבות היהודית המודרנית . ובכמה מהמפעלים האלה הטביעה הרומנטיקה לא רק אופקים פרוגרסיביים של ביקורת חברה , תפיסות מרתקות של מיתולוגיה והנחות חדשניות לשיח תיאולוגי–פוליטי , אלא גם את דיוקנה האחר : קנאות לאומית והתמסרות לפוליטיקה של קדושה . מפעלו של המלחין פליקס מנדלסון–ברתולדי , נכדו של היינריך היינה – דוגמה להתנהלות של אמן ממוצא יהודי במרחב התרבות הגרמנית הרומנטית . תיעד בכמה מיצירות הפרוזה שלו את לבטיה של הזהות היהודית

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר