הרומנטיקה האירופית והספרות העברית

עמוד:70

מכסים על כל תמה או מוטיב רומנטיים וגוררים את יצירת שניאור לעבר הדקאדנס . שירת יעקב פיכמן ניסתה את כוחה בז'אנרים הרומנטיים של הפואמה האוטוביוגרפית והלירית ובאידיליה , אך באלה לא מפעמת רוח רומנטית . זו מפעמת דווקא בשירה הלירית של פיכמן שלעתים קרובות כתובה דווקא בז'אנרים קלאסיים וניאו–קלאסיים כמו הסונט . זוהי רומנטיקה 'רכה' המביעה רזיגנציה ממלחמות הרוח ומאבקי הנפש , העדפה של שקט הסתיו והשלכת על פיתויי האביב , הכנה נכנעת לקץ החיים הבלתי נמנע . בהצגת הטבע והשפעתו על הרוח קרובה שירת פיכמן לאימפרסיוניזם יותר מאשר לרומנטיקה . בשירת יעקב כהן הטבע הוא "כינור הפלאים" של המשורר , והמשורר עצמו הוא 'נפיל' בין גמדים , 'אדם עליון' הנושא לעמו את האידיאלים המרוממים של הגבורה והגאולה ( כהן הוא אבי סיסמת ארגון השומר : "בדם ואש יהודה נפלה – בדם ואש יהודה תקום . ( " אך גם הגבורה וגם הגאולה מוגבהות הרבה מעבר לממשותן , שכן כהן אינו חש כלל בהבדל שבין הרוממות הרומנטית של חזונות כבירים לבין פגעי המציאות ה'נמוכה . ' חשוב הרבה יותר הוא היסוד הרומנטי העמוק בשירתו של דוד שמעוני , ש : שר 4 לרומנטיקה הרוסית ( ובייחוד ליצירת לרמונטוב , שממנה הרבה לתרגם לעברית ) התמיד זמן רב . הדובר בשירתו הלירית והפואמתית הוא אדם מיוסר המבקש את אמת ההוויה . הוא נתון במסעות ( דמיוניים רובם ) בחלל ( ממדבריות לוהטים אל קרחי הציר הצפוני ומן הצפון הרוסי הקודר אל הים התיכון ) ובזמן , במשך עידנים היסטוריים . בכל אלה אין הוא שוכח את מקומו הצנוע בעולם הממשי – הריהו סטודנט עני , תייר או 'תלוש' יהודי שנקלע למקום לא לו . מן הפער בין הרגשת הגדולה העצמית לממשות העלובה מפיק הדובר אירוניה עצמית המזכירה את ביירון , היינה ולרמונטוב וכן גם פאתוס שנעימתו רומנטית . באידיליות הארצישראליות שלו ערך שמעוני ניסיון נועז לטעת את תפיסת העולם של האידיליה הטשרניחובסקאית , שעיקרה הבלטת המקום האורגני של האדם ביקום , בנוף הארצישראלי הקשה של ימי העליות החלוציות . על הפער בין המשאלה האידילית למציאות הזמן והמקום הנעדרת תום ומלאה וכחנות , פאתוס וכוונות אידיאולוגיות–גרידא לשיבה אל הטבע , מגיבות היצירות עצמן במודוס הקומי , ואף על פי כן עולים יסודות אידיליים לידי ביטוי רגעי , כמו ברגע מופלא של "נפילת תבלול" שבו רואה העין את הפלאי החבוי ביומיומי " ) יובל העגלונים , ( " חודרים רגעי אקסטזה רליגיוזית לתוך מציאות חילונית נמוכה המתוארת בהומור " ) ביער בחדרה , ( " או מועלה על נס קורבן של המאבק הציוני ומובעת הנכונות לקורבנות דומים למען הבטחת הרצף האורגני של חיי העם במסגרת הטבע וההיסטוריה גם יחד " ) מצבה . ( " "טוב עם עפר האדמה עד לבלי שריד התמזג" כותב שמעוני באידיליה האחרונה , והודות למוטיבים רומנטיים כמו אלה של התמזגות בקוסמוס זכה להתמיד במעמד הפרשן השירי של ארץ–ישראל הציונית–החלוצית . הלכי רוח רומנטיים קלילים ועליזים מתבטאים בשירתו של יצחק קצנלסון , שהרבה לתרגם מיצירות היינה לעברית , ומיטב יצירתו קיבל את השראתו מ"מסע בהרי ההרץ" של המשורר היהודי הגרמני הגדול . גם אצל קצנלסון כאצל היינה מהלך הדובר על חבל דק שבין חלומות גדלות נרקיסיים לבין אירוניה עצמית המהרסת חלומות אלה . בשנות ה20– וה30– של המאה ה20– שולט בשירה העברית בארץ–ישראל ובמזרח אירופה המודרניזם ומונע את המשך האחיזה ברומנטיקה . אף על פי כן כמה מן המחוננים שבמשוררים ( כגון אלתרמן וחיים לנסקי ) נצמדים לעמדה הרומנטית כאל ' אף על פי כן ' השריר וקיים גם במציאות הקודרת והלא–רומנטית ביותר ( אצל לנסקי מציאות הגולאג בסיביר . ( שלוחה רומנטית מתמידה נמצאת לשירה העברית בארצות הברית והבולטים במבטאיה הם בנימין נחום סילקינר , אפרים ליסיצקי , הלל בבלי , ישראל אפרת , אברהם רגלסון ושמעון הלקין ( שלושת האחרונים עלו לישראל . ( כל אלה דוחים את המציאות העירונית המודרנית ומציגים אותה כחומרנית , כאוטית וגסה , שותפים להערכתו של ביאליק את ניו יורק ( שבה התגוררו רובם ובה ביקר הוא בשנת ( 1926 כ ' קריית שטן . ' לעומת העירוניות וקבלת המודרניזם של משוררי יידיש של התקופה , מטפחים המשוררים העבריים ( למעט חריגים מאוחרים יותר כגבריאל פרייל ונח שטרן ) רומנטיקה של הטבע , הכפר והספר . ליסיצקי , אפרת ובבלי נמלטים מן החנות והסלון היהודיים אל עולמם של חלוצי הציוויליזציה האמריקנית או אף אל פרברי העוני של השחורים ( כגון " באוהלי כוש " של ליסיצקי . ( באידיליות סאטיריות מוצג האול–רייטניק היהודי בכל גסותו והמורה העברי במלוא עליבותו . " עמא ריקא " מכנים המשוררים את היהדות החדשה הרחוקה מתרבותם העברית . פנתיאיזם נוסח תורו , אפוסים אינדיאניים ופנייה אל הטבע מביעים את מחאתם וניכורם למציאות החדשה . פעילותם בשדה התרגום לעברית הקיפה בעיקר את המשוררים הגדולים של הרומנטיקה האנגלית ושל התקופה הוויקטוריאנית , ורק הלקין חרג מאלה אל "עלי עשב" של וולט ויטמן . מתוך כל המשוררים האלה שכולם היו בעלי תרבות והשכלה פילוסופית וספרותית רחבה התבלטו באינטגרציה של ידע , ריגוש וחדשנות לשונית בעיקר שניים : רגלסון והלקין . רגלסון , משורר אזוטרי במכוון ובעל סגנון מקורי ומיוחד , יצר שירה מטפיזית החותרת לחישוף אחדות–ההוויה . הוא מבקש את המשמעות הרוחנית המלכדת חיי האדם מהיותו "שפך זרע למו רחם" ועד שובו לקדמותו – אל "נצח" שאינו ניתן לכליה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא