הנשים בתרבות ההשכלה

עמוד:50

הממשלה לחלוטין כל תעמולה למתן שוויון זכויות ליהודים . מחוסר רצון להיכנע ללחצי השלטונות החליט רבינוביץ' לסגור את ראזסווט שנה לאחר ייסודו . אחריו צצו באודסה עוד שני פרסומים קצרי ימים , סיון ( ציון , ( 1862-1861 שעורכו היה ההוגה מבשר הציונות ליאון פינסקר , ודן ( היום , ( 1871-1869 שפתח את דפיו לפני הלוחם למען התועלתנות , הרדיקל והמבקר השנוי במחלוקת אברהם אורי קובנר . בשנות ה70– המאוחרות האפילה סנט פטרבורג על אודסה כמרכז המו"לות היהודי הרוסי . השנתון יווראיסקה ביבליוטקה ( הספרייה היהודית , ( 1880-1871 הרחיב את מנעד הז'אנרים של הספרות היהודית הרוסית בפרסום סיפורים , זיכרונות ומחקרים היסטוריים . ב1863– הקימה אליטת הממון הרוסית היהודית את "חברת מפיצי ההשכלה בין יהודים , " העתידה להיעשות לארגון הצדקה היהודי הגדול ביותר ברוסיה . בהאמינה כי השפה הרוסית היא מכשיר ה : דמה העיקרי , מימנה החברה פרסום של חומר חינוכי על התרבות וההיסטוריה של היהודים ברוסית , ובכללו תרגום של ספרי החומש , והעניקה תמיכה לכתבי עת יהודיים–רוסיים ומלגות לתלמידים יהודיים בבתי ספר ובאוניברסיטאות ברוסיה . אף כי הנהגת החברה היתה חלוקה בדעתה בכל הנוגע לעברית , היא היתה מאוחדת בהתנגדותה ליידיש , וראתה בה מכשול עיקרי ל : דמה בין היהודים . בשנות ה70– נעשה סדר היום הכפול של תנועת ההשכלה – עידוד הנאורות והמלחמה בבערות – בעייתי יותר ויותר . שתי המגמות , שהמשכילים האמינו כי הן משלימות זו את זו , הסתברו כמנוגדות . מצד אחד הביאה האקולטורציה המוצלחת לטמיעה ובסופו של דבר להמרת דת , כפי שהראו הדוגמאות של קובנר ושל משכילים יהודיים רבים אחרים . מן הצד האחר , הלהט הביקורתי של המשכילים נתרכך כשהחלו להבין ששורש הבעיה היהודית אינו בפיגורם של ההמונים היהודיים ושל הנהגתם השמרנית , כי אם ביחסה של הממשלה . אפילו המתבולל הקיצוני לבנדה היה צריך להודות בסוף ימיו כי אין ליהודים ברירה אלא "לנהוג כדוגמת העמים התרבותיים ולהביא בחשבון את העיקרון הלאומי המשתלט על העולם . " לקריאה נוספת : 1855-1881 , Cambridge ; New York : Cambridge Uni- John Doyle Klier , Imperial Russia’s Jewish Question , the Great Reforms , 1860-1871 , Leiden : Brill , 1980 . of the Russian-Jewish Press of Odessa in the Era of Alexander Orbach , New Voices of Russian Jewry : A Study versity Press , 1995 . הנשים בתרבות ההשכלה שמואל פיינר הוויכוח בתרבות הנאורות האירופית על שאלת הנשים הראה עד כמה היתה התרבות הזאת חצויה בין מגמותיה האוניברסליסטיות והשוויוניות המוצהרות לבין הקושי להחיל את העקרונות המוחלטים והנשגבים האלה גם על קבוצות חברתיות שהוגדרו "אחרות" והופלו לרעה , כגון עניים , עבדים , שחורים , יהודים ונשים . בשאלת הנשים נתלו מצדדי הסדר הישן בתיאוריות מדעיות שהוכיחו , לכאורה , את הבסיס הטבעי לנחיתותן החברתית ולהדרתן ממוקדי הכוח והיוקרה . אף היו שטענו שמוחן של הנשים קטן יותר ועל כן אין פלא שאינן כשירות לשיח אינטלקטואלי . נימוק נוסף טען לחלוקת עבודה מגדרית בין הספירה הציבורית לבין הספירה הביתית ועיגן את השוני בתפקוד הכלכלי באופייה הרגשני של האישה המנחה אותה באופן טבעי אל חיקו החם והאוהב של הבית . ככל שהופיעו נשים אינטלקטואליות ומלומדות עצמאיות , נתפס הדבר כבעיה , התעורר ויכוח והתגלע שבר ברפובליקה הספרותית של הנאורות . דומים היו הדברים בתנועת הנאורות של היהודים – ההשכלה . למן ההתחלה וכמעט עד לשנותיה האחרונות היתה תנועת ההשכלה תנועה של גברים בלבד . מחוללי המהפכה של ההשכלה במאה ה18– היו צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם שאף לא העלו על הדעת את האפשרות שאישה תימנה עם שורותיהם . משכילים רבים מצאו את פרנסתם כמורים פרטיים בבתי האליטה של בעלי ההון . לא פעם נקשרו במסגרת זו קשרי ידידות עמוקים וזיקות רומנטיות , אבל הקשרים האלה לא הפכו נערה ל " משכילה " בעיני המורה . דימויה הסטריאוטיפי של האישה כמ ; נעת מכוח הרגש והתשוקה מול הגבר שהתבונה מנחה אותו , לא אפשר לראות בה מועמדת להשתלב בחוגי המשכילים . גם ריחוקן של הנשים היהודיות , בעולם המסורתי , מן הטקסטים התורניים שנלמדו במוסדות חינוך לנערים וממסגרות הלימוד של תלמידי החכמים מנע מן הנשים את היכולת למצוא שפת תרבות משותפת עם הגברים המשכילים . הלשון העברית , שפת האליטה התרבותית התורנית שעמדה במוקד המחקר והיצירה בהשכלה , לא היתה שפתן של הנשים שלא נחשפו לה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא