ספרות ההשכלה ביידיש

עמוד:42

גרמניה כפי שהוא מתגלם במעבר בין שני דורות . הדור המבוגר , הנאמן לערכי המסורת , הוא זה המדבר יידיש והוא המוצג באור שלילי ונלעג , ואילו הדור הצעיר מדבר גרמנית . יש לציין שהוראות הבימוי בטקסטים האלה נכתבו בגרמנית ; הם בונים אפוא מצב של תנודה בין שתי הלשונות 0 , אך אין ספק לאיזו מהן נתונה אהדת המחברים . וולפסון כתב בהקדמה לפרסום מחזהו שהוא נועד לפורים , ובכך הוא היה אמור 0 למלא את מקומו של ה"פורים שפיל" המסורתי שהיה מוצג ביידיש , אך אין ידיעות על כך שמחזהו אכן הועלה בזמנו על הבמה . הקומדיות הללו , אשר הופצו בכתבי יד ובמהדורות שונות ( ובין היתר גם באותיות לועזיות , ( היו בעיקרו של דבר טקסטים לקריאה ולא להצגה . הן כמעט לא היו ידועות במזרח אירופה , אך בדיעבד הן קבעו את הזיקה העמוקה והרב–משמעית שנוצרה בין ספרות ההשכלה ביידיש לבין הקומדיה . ההשכלה במזרח אירופה ירשה מן ההשכלה הגרמנית את היחס השלילי כלפי היידיש . יצחק בר לוינזון ( ריב"ל ) כתב בחיבורו הפרוגרמטי תעודה בישראל ( 1828 ) דברים חריפים נגד היידיש ואלה קבעו את עמדת המשכילים במשך כמה דורות : "השפה הזאת אשר אנו דוברים בה בארץ הזאת , אשר שאלנו מהאשכנזים , הנקראת יהודית אשכנזית , היא נשחתה מכל וכל ; " במערך הלשוני הרצוי של יהודי רוסיה שראה לנגד עיניו לא נותר מקום לשפה נוספת בין העברית לבין השפה הלועזית , אשר לגביה לא החליט עדיין אם מן הראוי לאמץ את הגרמנית או את הרוסית : "וכן נוכל לומר במדינה זו לשון יהודית אשכנזית למה ? או לשון אשכנז הצחה , או לשון רוסיא , כי היא לשון המדינה . " חרף עמדה עקרונית זו השוללת את הלגיטימיות של היידיש פנה גם ריב"ל 0 לכתיבה בשפה זו , וכתב בה את די הפקר–וועלט ( עולם ההפקר , ( דו–שיח מפותח בין יהודים מאזורים שונים במזרח אירופה שבו נחשפים הפגמים המהותיים של החברה היהודית בזמנו . העובדה שריב"ל בחר לכתוב יצירה זאת ביידיש יכולה להסתבר כהיענות לכוחה האקספרסיבי של השפה , למרות יחסו האידיאולוגי השלילי של המחבר כלפיה ; היא גם מאירה מבלי משים את מקומה של יידיש במערכת הספרותית המורכבת של ההשכלה : במפעלו הספרותי המקיף של ריב"ל , הכולל כמה סוגות ויצירות רבות , הוא הקדיש ליידיש רק חלקה קטנה וצנועה – יצירה בלטריסטית המעלה דמויות מן המציאות היהודית הקרובה בזמן ובמקום , ואלו שוטחות את דבריהן בדיבור ישיר . עולם ההפקר 0 של ריב"ל לא ראה אור בחיי המחבר , והוא הופיע בדפוס רק ב , 1888– כשישים שנה לאחר כתיבתו . מקרה זה אופייני ביותר לגורלה של ספרות ההשכלה ביידיש : רובה המכריע נותר בכתב יד ; חלק ניכר ממנה אבד לעולמים , ואותן יצירות מעטות שזכו להתפרסם ראו אור שנים רבות לאחר כתיבתן , בנסיבות היסטוריות שונות מאוד מן ההקשר התרבותי המקורי שהצמיח אותן 0 . הסיבות לכך מגוונות : היחס השלילי שרווח כלפי יידיש גרם לכך שכמה מן הסופרים שכתבו בשפה זו נרתעו מלפרסם ברבים את יצירותיהם , וחלקם עשו זאת בכינויים אשר נועדו להסוות את זהותם ; אווירה שלילית כזו כלפי יידיש הועידה לכישלון אפילו מפעל ספרותי תמים לכאורה : המשכיל מנדל לפין שאף לתרגם ליידיש מזרח אירופית את ספרי המקרא , והוא פתח את מפעלו בפרסום תרגומו של ספר משלי . ( 1814 ) אך מפעל זה עורר התנגדות חריפה ביותר , והוא נפסק בא . 45 המשכילים שרצו לפרסם את כתביהם ביידיש 0 נתקלו בקשיים מרובים . יש לציין בנידון את ידה המכבידה של הצנזורה הרוסית 0 , אשר חששה מפרסום ספרים שהיו עשויים להגיע לקבוצות קוראים רחבות , וכמו כן את העובדה 0 שבין השנים 1862-1837 פעלו ב"תחום המושב" שבאימפריה הרוסית רק שני בתי דפוס עבריים , אשר נשאו אופי מסורתי–יראי מובהק ולא הסכימו לפרסם ספרים ביידיש שתוכנם משכילי בוטה 0 . הספרות המשכילית 0 ביידיש עד לשנות ה60– של המאה ה19– אינה אפוא בבחינת קורפוס רצוף ; בשעתו לא התקיים מגע מיידי ובלתי אמצעי בינה לבין קהל הקוראים . ולמרות זאת היא חלק בלתי נפרד מן המפעל התרבותי–הרוחני של ההשכלה , ובלעדיה אי אפשר לתארו בשלמותו ובמורכבותו 0 . עברית כבחירה ראשונה הכתיבה בעברית היתה הבחירה הראשונה והמובנת מאליה אצל רוב סופרי ההשכלה , כולל אלה אשר נזקקו גם ליידיש : מנדל לפין , יוסף פרל , אברהם בר גוטלובר , ריב"ל ועוד . עד לשנות ה60– של המאה ה19– אפשר לציין בעצם רק שלושה יוצרים נודעים שהיידיש שימשה להם שפת כתיבה עיקרית או בלעדית : שלמה אטינגר 0 , ישראל אקסנפלד ואייזיק מאיר דיק ( אשר פרסם גם יצירות בעברית 0 . ( עם זאת יש להבין את מלוא משמעותה של העובדה שהכתיבה ביידיש התמקדה בכמה סוגות ספרותיות מוגדרות : הפרוזה הסיפורית , מצד אחד , והכתיבה המחזאית , ובייחוד הקומדיה , מצד אחר . התפיסה הרווחת בקרב המשכילים היתה שהכתיבה ביידיש נועדה לז'אנרים שנחשבו "נמוכים" בסקאלה הספרותית ( כגון הקומדיה , ( או לאלה העשויים להגיע לקבוצות קוראים רחבות 0 . המשכילים נמנעו לחלוטין מכתיבה מסאית ומחקרית ביידיש , ורתיעתם מן השימוש ביידיש היתה כה חזקה עד כי הוציאו מתחת ידיהם 0 רק דוגמאות ספורות 0 של חיבורים פופולריים בשפה זו בענייני מדע למיניהם . שלמה אטינגר הוא הסופר המשכילי היחיד ביידיש שהותיר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא