ספרות ההשכלה בעברית

עמוד:34

גם על הרומן , ובייחוד זה שנכתב במתכונת האוטוביוגרפיה הבדיונית , כגון התועה בדרכי החיים מאת פרץ סמולנסקין . מ"י ברדיצ'בסקי ראה בהצופה לבית ישראל של ארטר ובאביעזר את נדבכי היסוד של הפרוזה העברית המודרנית . חידוש מפתיע נוסף נמצא במצב של הכנה ממושכת מאוד בחדר עבודתו הצנוע של המשכיל הקובנאי אברהם מאפו . מאפו , שהיה מרוחק פיזית וחברתית מחבורת המשכילים הווילנאית של אד"ם הכהן , הדהים אותה כשפרסם ב1853– את אהבת ציון , הרומן האמיתי העברי הראשון . רומן צבעונילוהט זה זכה מיד לפופולריות מעוררת קנאה . נראה שמאפו ניסה מלכתחילה ליצוק את סיפור האהבה המקראי שעלה בדעתו לתוך מתכונת מוכרת של מחזה מקראי–פסטורלי ; ואולם התכנים והעולם הרוחני של הסיפור לא הלמו מתכונת זו ותבעו פריסה ז'אנרית אחרת לגמרי . ברובד הפסיכולוגי לא יכלה המתכונת הפסטורלית להלום באמת את העניין הלוהט של מאפו במיניות האנושית ובתופעות הלוואי שלה : ארוטיות עזה , קנאה , שברון לב וגוף מחמת פרידה ממושכת , אושר ההתלכדות המינית של האוהבים שמצאו זה את זה . כדי לחקור עניין זה חקירה סיפורית נאותה נזקק המחבר לסדרה של זוגות : אהוב ואהובה צעירים , מבוגרים המתאהבים בצעירים מהם , גבר נשוי לשתי נשים ואוהב אחת על פני השנייה , גבר שאהבתו נדחתה בבוז וכו . ' המתכונת המחזאית היתה צרה מדי לצורך אנטומיה ארוטית זו ( מאפו היה מוקסם בייחוד מעוצמת המיניות הנשית , וכמעט תמיד הועיד לאישה תפקיד אקטיבי יותר בקשר האהבה . ( ברובד האידיאי גיבש מאפו השקפת עולם היסטורית , שהסתמכה על תורת רנ"ק אך חוללה בה תמורה מעניינת . לפיה , אכן נתקיימה האומה בזכותו של עיקרון "רוחני , " שהנחה אותה בכל תולדותיה . העיקרון היה מורכב מאמונה דתית מונותיאיסטית "טהורה" ( שהתגלמה בנבואה ובמקדש ירושלים , ( מהיגיון ושכל ישר אנושיים ומסדר חברתי הייררכי תקין . כוח זה נאבק תמיד בכוח שכנגדו – חומרני , גשמי ואנרכיסטי , שביטא "ליבידו" חזק , דוחה כל מעצור . בתולדות האומה היו התפרצויות של הכוח הליבידיאני , שאיימו להמיט עליה כליה ( האלילות הכנענית העתיקה , הגבורה , הפריצות וההיבריס הכוחני של מלכות ישראל הצפונית , משיחי השקר , התנועה הקבלית , השבתאות והמשכיה , ובהווה – החסידות . ( התפרצויות אלו הסתיימו בחורבנות חלקיים ובהתגברות ה"רוחני" על הכוח היריב ; ואולם גם התגברות זו , במידה שנעשתה לניצחון מוחלט , צפנה בקרבה סכנות – דיכוי כוח החיים הביולוגי של האומה , החלשת אחיזתה בקיום הארצי , המתת הכוח המחיה של האהבה בלב בניה . המצב האידיאלי הוא זה של איזון ומיזוג הכוחות , שבהם ה"רוחני" הוא המחליט והמכוון בלא שיחניק את הכוח האחר , אלא ימצא לו מוצא ופורקן ויעודד את גילוייו החיוביים ( כגון האושר המיני של האוהבים הצעירים , שאהבתם מוליכה לנישואים ולפרייה ורבייה . ( מאפו הבין את ההשכלה כתנועה החותרת למיזוג מאוזן כזה בחיי האומה – לעומת האנרכיה הליבידיאנית של החסידות מזה , והקיצוניות ההרסנית של שלטון ה"רוחני" ביהדות הרבנית מזה . יש שהתייחסו למתכונת יצירתית זו כאילו היתה "נאיבית" – משום שהמחבר לא הלך בדרך הרומן הריאליסטי אלא בעקבות הרומאנס , שגיבוריו "גדולים מן החיים , " מקרינים עוצמות ארכיטיפיות ואינם מגלים את המורכבות של הדמות ברומן הריאליסטי . השקפה זו עצמה היא נאיבית ושגויה לחלוטין . כמוה שגויה לגמרי התפיסה של מאפו כרומנטיקן . אף שעשה שימוש במתכונת רומן האינטריגה סבוך העלילה שרווחה בספרות האירופית של ראשית המאה ה , 19– היה מאפו רציונליסטן–קלאסיקן , המתבונן בקסם ובחרדה בעוצמת הכוחות האי–רציונליים והחותר להשלטה של הרציו עליהם בדרך הפשרה וההרמוניה . מאפו הוא יוצרו של הרומן העברי משום שפעלו בו הצורך והיכולת להתבונן בכוח הארוטי כבישות חברתית והיסטורית . איש לפניו בספרות העברית החדשה לא הכיר הכרה מלאה בצורך הזה וממילא לא גילה יכולת להתמודד עמו . שינויים מרחיקי–לכת בשירה בעת כתיבת הרומנים של מאפו התחוללו גם בשירה שינויים מרחיקי לכת . מיכה יוסף לבנזון , בנו המוכשר של אד " ם הכהן , שמחלת השחפת לא הניחה לו אלא מספר זעום של שנות יצירה ( הוא נפטר בגיל עשרים וארבע , ( התחיל את דרכו הקצרה בשירה באודות שנבדלו מאלו של אביו רק ברעננות הביטוי ובעוצמת הרגש ( אך לא בנטייה להכללה האוניברסלית . ( עד מהרה הוא ניתק מן הבסיס הניאו–קלאסי הזה , נחשף לשירת אירופה , הרבה בתרגומים–עיבודים שנעשו על פיה , והספיק ליצור שתי קבוצות של שירים , שנודעה להם השפעה מרחקת לכת . חשובה ביותר היא קבוצה של שירים ליריים ( כונסו זמן רב אחר מותו בספר כינור בת–ציון , ( 1870 חיוניים ורעננים , שבהם הופיע " אני " מדבר קונקרטי השרוי בזמן ובמקום מסוימים ( כגון ברלין בערב חג הפסחא ; רחובותיה המוארים באור הגז ) והנותן ביטוי לרגשות אישיים סוערים ( אהבה ותשוקה בצל מחלה , אימת המוות , היאחזות נואשת בחיים . ( לא היתה זו שירה רומנטית , אלא סנטימנטלית ; ואולם היא הביאה את הליריקה העברית עד לסף הרומנטיקה , ולא במקרה הטביעה חותם עמוק בשירתו המוקדמת של גדול הרומנטיקנים בשירה העברית , שאול טשרניחובסקי . בקבוצת השירים השנייה ( שש היצירות שבה נאספו בעוד המשורר בחיים בקובץ שירי בת ציון , ( 1851 הכניס מיכ " ל לשירה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא