ספרות ההשכלה בעברית

עמוד:32

אורח החיים שיצרה סביב חצר הצדיק , בתקווה שהשלטונות יצרו את צעדיה . החלק השני , שנכתב בעברית וביידיש , נקרא מגלה טמירין , ( 1819 ) ופיתח עלילה קומית–גרוטסקית סבוכה ומפותלת סביב ניסיונותיהם של החסידים להשיג את ה"בוך" ( היינו , את הספר הגרמני ) ולהזיק למחברו . הסיפור מסופר באמצעות צרור גדול של מכתבים שנכתבו ברובם בידי עסקני החצר החסידית ואשר מחבר הספר השיגם , כביכול , בהיותו רואה ובלתי נראה מכוחן של סגולות חסידיות . בחלק השלישי שנכתב בעברית בלבד , בוחן צדיק , ( 1838 ) בחן המחבר את רישומו והשפעתו של ספר מגלה טמירין באמצעות שחזור שיחותיהם של הבריות , שגם אותן שמע בהיותו רואה ובלתי נראה . הצופה לבית ישראל ומגלה טמירין הם שני הספרים הבלטריסטיים החשובים ביותר שנכתבו במסגרת ספרות ההשכלה לפני הופעת הרומן העברי במחצית השנייה של המאה ה , 19– ושניהם קריאים ומשעשעים גם היום . שני המחברים פנו לכיוונים הפוכים . ארטר כתב סאטירה ניאו–קלאסית מלוטשת ומהוקצעת , שבה נוצל הסגנון הכמו–מקראי של התקופה ליצירת רצף אמירתי–פתגמי מרוכז וריתמי , שנון , חריף ומבדח . גם כשהחסידות מדברת אצלו כביכול ב"לשון עילגים , " היא בעצם נואמת בעלת כישרון רטורי וציורי מושלם . השימוש הקומי–הלגלגני ביסוד הפנטסטי ( האמונה בגלגול נשמות , אירועים המתרחשים בחלום , פגישה עם השדים וכו ( ' העמיד סיפר משכילי–רציונליסטי בעל קסם שלא היה פח ת מזה של הספרות החסידית . יוסף פרל , סופר בעל כישרון פארודי גדול , שחזר באמצעות מכתבי החסידים המלוקטים במגלה טמירין לא רק את סגנונם ה"קלוקל" ( לעומת העברית המקראית הדקדוקית , שנקראה "לשון צח , ( " אלא את מכלול עולמם הנפשי והחברתי . אף שעולם זה מוצג בספר מתוך כוונה להוקיעו ולחשוף את אופיו הנצלני והנפשע , פרל , בניגוד לארטר , אינו מתאר את מנהיגי החסידים כאנשים ציניים ותאבי בצע בלבד , היודעים בלבם שתורתם כולה שקר , אלא כאנשים מאמינים החיים באמונתם והמוכנים אף לפשוע כדי לקדם את ענייני תנועתם . עולמם מרוכז בצדיק ובמעשיו , והוא מלא שמחה , פעלתנות וביטחון נפשי . המכתבים עמוסים פרטים מן ההווי הנמסרים בחיוניות עצומה . מבחינה זו יישאר ספרו מגלה טמירין ללא מתחרה עד להבשלתה של יצירת מנדלי בשנות ה70– וה80– של המאה . היו שרצו לראות במגלה טמירין את הרומן העברי הראשון , אלא שהגדרה זו של החיבור המופלא הזה הינה אנכרוניסטית ומוטעית . מגלה טמירין הוא אמנם יצירת סיפורת פרוזה ארוכה ומתמשכת ראשונה בספרות העברית החדשה ; אולם מחברה לא התכוון ליצור רומן וקוראיה לא הבינוה כרומן . זו סאטירה פארודית , ששורשיה הז'אנריים נעוצים בקרקע הסיפורת האפיסטולארית של שנות המאבק האנטי–כנסייתי , שפרחה בתקופת הרפורמציה והשפעתה נמשכה גם בתקופה הניאו–קלאסית ביצירות סאטיריקנים כסוויפט ובני חבורתו . לבני המאה ה19– רומן היה יצירת פרוזה מתמשכת המתארגנת סביב סיפור אהבה של שני אנשים צעירים ( או של כמה זוגות של צעירים , ( שמכשולים עומדים על דרכם למימוש עצמי רגשי וארוטי . סיפור שלא עסק בצורה זו או אחרת בנושא האהבה לא היה רומן , ולרומן במובנו זה הספרות העברית עדיין לא היתה מוכנה . הצופה לבית ישראל ומגלה טמירין לא היו הישגים בודדים בפרוזה של התקופה הגליצאית . הישגים דומים הושגו בתחומי הפרוזה הלא בלטריסטית – העיונית , הדיונית והמחקרית . במשך שנות ה30– של המאה ה19– נכתב בגליציה החיבור הפילוסופי החשוב ביותר שנוצר בעברית במאה זו , מורה נבוכי הזמן מאת נחמן קרוכמאל ( רנ"ק ;( החיבור בשלמותו ראה אור יותר מעשור אחר פטירתו בשנת – 1851 והוא אבן היסוד בחשיבה ההיסטוריוסופית העברית המודרנית – יש בו משום ניסיון רב תנופה להציע הסבר פילוסופי להמשך הקיום של עם ישראל ולכוח ה"רוחני" המקיים אותו . הופעתו של הספר אפשרה במידה רבה את צמיחתו של הרומן העברי ההיסטורי , שקרוכמאל סיפק לו את התשתית ההגותית . בה בעת הונחו בגליציה בתקופה ההיא יסודותיה של ספרות חוכמת ישראל המחקרית העברית , שהקימה נדבכים חשובים בהבנה ההיסטורית של תולדות התרבות היהודית . חוקרים והוגי דעות רבים פעלו בתחום הזה . הבולטים שבהם היו שמואל דוד לוצאטו ( שד"ל ) ובעיקר שלמה יהודה רפפורט ( שי"ר . ( הראשון הבליט במחקריו ובהגותו ההיסטורית את הלאומיות ואת ה"רגש" הלאומי כיסוד מרכזי בתרבות ישראל בכל תולדותיה , הניח יסודות לחקר מקרא עברי מדעי–מודרני מנקודת ראות לאומית–יהודית , ומתוך אמונה בחשיבותה של השירה עורר את עניינה של ספרות ההשכלה בשירת ימי הביניים העברית . השני , חוקר בעל ידע מופלג בספרות הרבנית ובעל שיטה פילולוגית מדעית מודרנית , הניח יסודות להבנת התפתחות התרבות היהודית בתקופה שלאחר חתימת התלמוד . גם בתחום ה"השכלה" כפשוטה צעדה הספרות בגליציה צעדים חשובים ; למשל , בספר שבילי עולם מאת שמשון הלוי בלוך שראה אור בשנות ה20– של המאה , ניסיון ראשון בעברית להציג תיאור פופולרי של הגיאוגרפיה והאתנוגרפיה של העולם . החסידות מוגדרת כאויב התגבשות המרכז הספרותי בליטא התרחשה החל בשנות ה20– וה30– של המאה ברוח האופי המיוחד של היהדות הליטאית הלמדנית–השכלתנית ובהשפעת התרבות הרוסית ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא