|
|
עמוד:30
בעיקרה – ולהוקעה של היהודי ה"פולני" כדמות שהיא בעת ובעונה אחת מושחתת , קומית ועלובה . הקשר עם הספרות הגרמנית בת הזמן ( בעיקר הספרות שקדמה לגתה ולשילר ) העמיד לרשות הסופרים העבריים מגוון של מודלים ז'אנריים ותמטיים ושפע של השגות אסתטיות . הסופרים העבריים כתבו שירה סיפורית אפית נרחבת , דרמות פיוטיות אלגוריות והיסטוריות ( בעיקר על נושאים מקראיים , ( שהיה להן לעתים תוכן חברתי אקטואלי , שירה לירית ניאו–קלאסית ( אודות , אלגיות , שירי עונות שנה – הכול ברוח ההכללה ובסגנון הגבוה שהיו מקובלים על הפואטיקה הניאו–קלאסית . ( חיקויי מזמורי תהילים , משלים , פרוזה פובליציסטית , הגותית והיסטורית , דברי פרשנות לכתבי הקודש , שכללו גם הערות שהן בבחינת הגות אסתטית וביקורת ספרות . הופיעו חיבורים ראשונים שנועדו "להשכיל" את הקוראים , פשוטו כמשמעו , כגון ספריו של המשכיל הגליצאי מנדל לפין , מודעו של מנדלסון , ספר מודע לבינה ; 1789 ) הסבר עממי של מדעי הטבע ) ובעיקר ספר רפואות העם ( מהדורה שלמה ראשונה ב ; 1894– מעין מדריך רפואי שזכה לפופולריות רבה . ( היצירות הבלטריסטיות המרכזיות של ספרות ההשכלה בתקופה זו היו בעיקר אפוסים מקראיים דידקטיים של וייזל ( סיפור חיי משה רבנו בשירי תפארת ; יצא בכמה חלקים בין השנים , ( 1811-1789 זיסקינד רשקוב ( חיי שמשון , ( 1824 ושלום הכהן ( הצלת אברהם באור כשדים , 1807 וניר דוד , סיפור חיי דוד המלך , , ( 1834 כמה דרמות פיוטיות – הן דרמות אלגוריות , שהתבססו על דוגמת לישרים תהילה , ( 1743 ) מחזהו הפסטורלי–האלגורי של ר' משה חיים לוצאטו , והן , ובעיקר , דרמות מקראיות ( שגם בהן המשיכה ספרות ההשכלה מסורת דרמטורגית שקדמה לה ומקורה באיטליה והולנד . אחדות מהדרמות הללו הן , למעשה , היצירות הבלטריסטיות היחידות של התקופה , העשויות לעורר עניין בקורא בן ימינו . מחבריהן הצליחו לשוות מורכבות אנושית מסוימת לגיבוריהם ולהעלות באורח משכנע יותר או פחות גם יסודות אנושיים , שהספרות נזהרה שלא לטפל בהם , כגון טירוף וקנאה רצחנית ( במלוכת שאול מאת יוסף האפרתי , ; 1794 דרמה שניתן אולי לראות בה את "יצירת המופת" היחידה של ספרות ההשכלה בתחום זה , ( אהבה עזה הגוברת על גדרי לאום ותרבות ( כגון ביוסף ואסנת מאת זיסקינד רשקוב , ( 1817 ותשוקת מין שאינה יודעת רסן ( כגון באמנון ותמר לאלעזר רשקוב , . ( 1823 המחזות האחרונים ראויים לציון מיוחד , שכן מחבריהם פנו בכיוון מנוגד לזה שעליו המליץ נ"ה וייזל , כשהזהיר את בעלי המאסף , שלא ייתנו בכתב העת שלהם מקום ל"שירי חשק דברי עגבים ואהבה . " בדרך כלל קיבלו סופרי ההשכלה המוקדמת עצה בעייתית זאת . מספר השירים הליריים שנכתבו בתקופה זו ויש בהם כדי לעורר עניין אינו מגיע למניין . תמורה של ממש בתכנים ובתשתית הפואטית של הספרות התרחשה בעת פריחתו של המרכז הספרותי בגליציה . היו שתיארו תמורה זו כאילו מקורה בפנייה ממקורות ההשראה של הספרות הגרמנית הניאו–קלאסית לאלה של הספרות הרומנטית . ואולם תיאור זה בטעות יסודו . ספרות ההשכלה ניזונה מראשיתה לא רק מן המקור הפואטי והפיוטי הניאוקלאסי אלא גם מן הספרות ומן התיאוריות הספרותיות של עידן הסנטימנטליזם , ה"רגישות" או "הסער והפרץ" הקדםרומנטי של שלהי המאה ה , 18– והריגושיות הסוערת האופיינית לעידן זה מצאה בה ביטוי ביצירות סופרים מוקדמים כמו יוסף האפרתי , שלמה פפנהיים ואלעזר רשקוב . תערובת זו של ניאוקלאסיקה וסנטימנטליזם אופיינית לספרות ההשכלה כולה . הספרות העברית הפנימה את תפיסת המציאות ואת הפואטיקה הרומנטיות הפנמה של ממש רק בעידן הלאומיות של סוף המאה ה19– וראשית המאה ה . 20– אמנם , ספרות ההשכלה , שפרק נכבד מתוכה נוצר בתקופה שבה שלטה הרומנטיקה בספרות הגרמנית והרוסית , לא יכלה שלא לבוא במגע עם זרם רוחני– שמואל דוד לוצאטו ( שד"ל ) – משורר , הוגה דעות ומלומד שחי באיטליה ועמד בקשר אמיץ עם המרכז הגליצאי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|