ההשכלה

עמוד:19

ההשכלה תנועת ההשכלה והתרבות היהודית שמואל פיינר החל במחצית השנייה של המאה ה18– ולאורך כל המאה ה19– חוללו קבוצות קטנות יחסית של משכילים יהודיים צעירים ממרכז אירופה וממזרחה מהפכה תרבותית עמוקה וחסרת תקדים שתפסה מקום מרכזי במכלול תהליכי המודרניזציה של היהודים . הופעתם של המשכילים על בימת ההיסטוריה היהודית כמייצגי אליטה אינטלקטואלית חדשה שראתה חובה לעצמה לעמוד כמוכיחה בשער , כמחנכת הציבור וכמנהיגה רעיונית אלטרנטיבית פתחה מהלך מהפכני של החלפת הריבונות התרבותית במרחב הציבורי היהודי . אל מול האליטה הרבנית והלמדנית שהחזיקה במונופול מלא על מרחב הידע , על ארון הספרים , על היצירה התרבותית , על החינוך , על הפיקוח על נורמות ההתנהגות ועל הדרכת הציבור הופיעה אליטה אינטלקטואלית מתחרה . האליטה החדשה הזאת אימצה את ערכי היסוד של תרבות הנאורות האירופית , ובייחוד את ההומניזם , הסובלנות הדתית , חירות היצירה והדעה , הביקורתיות , הרציונליזם ותודעת ה / דמה , וראתה בעצמה אחראית למהלך היסטורי של תיקון החברה היהודית המסורתית לאור הערכים הללו . מנקודת מבט בת זמננו , דומה שכל התרבות הציבורית של היהודים בעידן המודרני – תרבות הספר , הוויכוחים האידיאולוגיים , התנועות הרעיוניות והדתיות החדשות של המאות ה19– וה , 20– הפוליטיקה המודרנית , העיתונות כבמת השיח התרבותי והפוליטי – כל אלה לא היו מתקיימים אלמלא אותה פריצה מהפכנית של אינטליגנציה יהודית חדשה שהיתה חילונית מבחינת מקור סמכותה ומרקם רעיונותיה ( אם כי בעלת קשת עמדות מגוונת בכל הנוגע למחויבותה למסורת הדתית , ( ובמרכזה הסופר איש הרוח , האינטלקטואל היהודי המודרני . בפרספקטיבה היסטורית הרחיבה האליטה החדשה הזאת את גבולות התרבות , עוררה שאלות נוקבות בדבר מקומם של היהודים באירופה המודרנית והגיעה לעימות תרבותי בלתי נמנע עם ראשי האליטה המסורתית . השלכותיה של המהפכה הזאת שהתרחשה ביהדות אירופה מאז המאה ה18– היו רבות ומדהימות . השיח הציבורי הפניםיהודי יצא מהעולם של בתי המדרש , בתי הכנסת , התכנסויות ועדי הקהילות , ספרות ההלכה , ספרי המוסר והדרשות אל כתבי העת הרב–לשוניים , המועדונים הספרותיים , רפובליקת המכתבים והבתים הפרטיים . מדפים חדשים נוספו לארון הספרים היהודי ובהם ספרים של מדע , היסטוריה , גיאוגרפיה , לשון ופילוסופיה . השליטה והפיקוח התורני על הידע נחלשו ובמקומות רבים החליפו ידיים . דרכה של תנועת ההשכלה היהודית רחוקה היתה מלהיות ישרה ורצופה . למן ההתחלה הסתמנו בה מגמות רדיקליות יותר ומגמות מתונות יותר . כוחה והישגיה היחסיים היו מותנים במקום ובתקופה , ואף יריבויות פנימיות לא נעדרו ממנה ותהליכים דיאלקטיים טלטלו בחדות כמה וכמה משכילים מהתעוררות מיליטנטית נלהבת לתיקון סדרי העולם הישן ועד לחשבון נפש נוקב , לאכזבות , להתכחשות , להימלטות לעמדות שמרניות ולחיפוש מתסכל אחר הרמוניה . כתופעה מרובת גוונים שהישן והחדש נאבקו בתוכה על תרכובות שונות של מינון , מצטיירת ההשכלה לא פעם כחמקמקה וקשה להגדרה מדויקת , אך אין זה אלא הקושי הקיים בתיאורה של תופעת ביניים היסטורית – תופעת מעבר שמשקפת את הדואליזם המשכילי , את חוסר היציבות שבצעידה על קווי התפר שבין המסורתי למודרני , ואת הניסיון לנווט באמצעות איזונים ובלמים את ראשית מסעם של היהודים בעולם הולך ומשתנה . אך במבט כולל בולטים שני מהלכים בעלי השפעה עצומה על התרבות היהודית המודרנית : ההשכלה היא שהצמיחה את האינטלקטואל החילוני החדור גם בביקורת חריפה על המבנה ועל העמדות של החברה והתרבות המסורתיות ובתחושת אינחת גדולה לנוכח המצב הקיים וגם במוטיבציה עזה לחולל שינוי ולעצב חברה ותרבות יהודית–מודרנית , וההשכלה היא שהולידה את התודעה העצמית של היהודי המודרני ובישרה מתוך אופטימיות כמו–נבואית את בשורת המפנה ההיסטורי של האנושות ( ובראשה אירופה ) אל העת החדשה על כל האתגרים המתחייבים מכך . תנועת ההשכלה אמנם לא היתה הראשונה שפתחה את תהליכי המודרניזציה , וקדמו לה ספקנים פילוסופיים בפזורה הספרדית שערערו על מוסכמותיה של המסורת הדתית ובני ובנות האליטה של הסוחרים ובעלי ההון בערי מערב אירופה ומרכזה שבאורחות חייהם הם היו שותפים לאופנות זמנם וסטו מנורמות ההתנהגות המסורתיות , אך היא היתה הראשונה שבנתה אידיאולוגיה המצדיקה את המודרניזציה , גייסה דעת קהל שתתמוך בה והציעה "מפות דרכים" ופרקטיקות למימושה בתחומים רבים של חיי היהודים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא