ספרות עברית חדשה

עמוד:16

קלטה מן התרבות האירופית בת הזמן לא רק את האידיאלים ההומניסטיים שלה , אלא גם , כאמור , את מושג הלאומיות המודרנית ; אך היא הזינה הן את ההפשטות ההומניסטיות והן את מושג הלאומיות בשלל רגשות , אסוציאציות ומחשבות יהודיות לאומיות , שאותן ליקטה ממרחבי התרבות היהודית של העבר , ובעיקר מן המקרא . הספרות קיבלה את מושג ההנהגה הלאומית המקראי ( מלכים ונביאים ) והבתר–מקראי ( מאן מלכי ? רבנן (! ומילאה אותו בתכנים חדשים . השפה העברית כשפה לאומית הופקדה על שימור הקשר בין הישן לחדש . שינוי הנורמות האסתטיות וההגותיות חשוב ביותר הוא האור שהבנת הפעולה ההדדית של ארבע הנורמות יכולה לשפוך על בעיית התיקוף ( מלשון תקופה , פריודיזציה ) של הספרות החדשה . התקבלה ההשקפה המפצלת את תולדות הספרות לשלוש תקופות עיקריות : תקופת ההשכלה ( משנות ה80– של המאה ה18– עד שנות ה80– של המאה ה , ( 19– התקופה הלאומית–הציונית ( משנות ה80– של המאה ה19– ועד לאמצע המאה ה ( 20– והתקופה הישראלית . חלוקה זו מבוססת על עיקרון אידיאולוגי–פוליטי פשטני , וספק אם היא עומדת במבחן היחסים המורכבים בין ארבע הנורמות . על פי מבחן זה ברור לנו , למשל , שאירעה תפנית בעלת משמעות רבה מאוד בספרות דווקא באמצעה של התקופה הקרויה תקופת ההשכלה , כלומר בשנות ה50– וה60– של המאה ה . 19– בבת אחת השתנו שינוי רב הנורמות האסתטיות , הז'אנריות וההגותיות של הספרות : האפוס הדידקטי שקע ובמקומו הופיעו הרומן המקורי ( מאפו , מנדלי , סמולנסקין , ברודס ) והמתורגם ( אז'ן סי ) והפואמה המודרנית ההיסטורית ( מיכ"ל , יל"ג ) והאקטואלית הסאטירית ( בעיקר יל"ג . ( הופיעה הביקורת הספרותית המקצועית ( קובנר , מנדלי , פפירנא , לרנר , ( וצפה ועלתה בפעם הראשונה תפיסת ההיסטוריה היהודית כרצף של ביאליק ואורי צבי גרינברג – ( 1931 ) הפרובלמטיקה של הקיום הלאומי בגילומה הציוני

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא