|
|
עמוד:4
ספרות / יות יהודית / ות מודרנית / ות – מבוא דן מירון השאלה אם בתקופה שלאחר דעיכתה וחתימתה של הספרות המקראית בסוף ימי הבית השני התקיימה – מעולם – ספרות יהודית רצופה , אחת , היא שאלה פתוחה . במידה רבה התשובה עליה תלויה בתשובה על השאלה הגדולה יותר , אם בכלל קיימת תרבות יהודית אחדותית–המשכית לאורך ההיסטוריה של עם ישראל , או שמא קיימות רק תרבויות של קיבוצי יהודים מסוימים במקומות ובזמנים שונים . ההיסטוריונים הגדולים של המאה ה19– וראשית המאה ה20– היו בטוחים בקיום המשכי של תרבות יהודית מתפתחת ומשתנה , אך גם מודרכת בידי עקרונות אינהרנטיים וקבועים הטבועים בה , ואלה הוגדרו בניסוחים שונים ובהדגשות שונות , לפי השקפת העולם של כל אחד מהם . אבל בזמננו גוברת והולכת הנטייה לפקפק בעצם קיומה של האחדות הזאת , וממילא גם בעצם קיומה של ספרות יהודית אחדותית ורצופה . ואם הנטייה הזאת מתבלטת בדיון בספרויות יהודיות עתיקות , על אחת כמה וכמה היא מתחזקת בנוגע למה שניתן לכנות הקומפלקס הספרותי היהודי בזמנים החדשים , כלומר : מאמצע המאה ה18– לערך . לעיצומו של דבר , האמונה באפשרות קיומה של ספרות יהודית מודרנית אחדותית , הנמצאת מעבר להבדלים של לשון , מקום וזיקה בינה ובין תרבות וספרות לאומית לא יהודית מסוימת , לא היתה קיימת כלל עד לראשית המאה ה . 20– ליוצרים הספרותיים היהודיים , הן אלה שפעלו בשפות היהודיות ( עברית , יידיש , ג'ודזמו וכו ( ' והן אלה שפעלו בשפות לעז ( גרמנית , רוסית , צרפתית , אנגלית , ערבית וכו , ( ' היה ברור שהם פועלים במסגרות ספרותיות נפרדות . יוצרים עבריים האמינו בקיומה של 'ספרות עברית חדשה' ( ר' ערך נפרד במדור זה ) מיוחדת ותחומה לעצמה . יוצרים שנאבקו על ביסוס הסטטוס התרבותי של שפת היידיש עמלו על יצירת ספרות יידיש חדשה , בעלת היסטוריה ואופי לעצמה . ספר ראשון על תולדות ספרות היידיש החדשה ראה אור ( באנגלית ) כבר בשנת 1899 ( ארבע שנים לפני שהופיע , בצרפתית , הספר הראשון על קורות הספרות העברית החדשה . ( יוצרים יהודיים שכתבו בלשונות האירופיות ראו עצמם כאילו הם נתונים בתוך הרצף של הספרויות הלאומיות שנוצרו בלשון היצירה שלהם . הערכה זו החלה להשתנות בראשית המאה ה , 20– עם עליית היידישיזם כתנועה תרבותית וכאידיאולוגיה יהודית לאומית לא ציונית . היידישיסטים שאפו ( ואף הכריזו על שאיפתם זו בוועידתם בצ'רנוביץ בשנת ( 1908 להשיג הכרה ביידיש כבשפה יהודית לאומית ובספרותה כבספרות לאום יהודית . השאיפה הזאת העמידה בפניהם בחריפות את בעיית היריבות בין יידיש לעברית ובין ספרות יידיש לספרות העברית . מקצתם ניסו לגבור על יריבות זו , בטענה שהספרות היהודית המודרנית אחת היא , אם כי לשונותיה שתיים ; טענה שמצאה את ביטויה הברור במסה של המבקר היידי–העברי הבולט איזידור אלישיב ( הידוע בכינויו הספרותי 'בעל מחשבות ( ' "צוויי שפראכן – איינאונאיינציקע ליטעראטור" " ) שתי לשונות – ספרות אחת ויחידה . ( 1916 , " התזה של אחדות הספרות הדו–לשונית קנתה לה מהלכים . היא התבססה לכאורה על הראיה החותכת : מרבית יצליחו , בסופו של דבר , 'ליישב , ' לביית ולספח את החטיבות האחרות , או לפחות חלק מהן , ולקבוע להן מעמד משני בהייררכיה תרבותית יציבה , שהחטיבה או החטיבות המומלצות תקבענה את נקודת השיא הדומיננטית שלה . תיאוריות כאלה , למן תורת המרכז הרוחני הציוני–העברי החילוני של אחד העם בראשית המאה ה20– ועד לחזון ההתלכדות המחודשת של תרבות ישראל במסגרת דתית–ציונית של דב סדן באמצע המאה ( התלכדות אשר , כביכול , תהפוך את תקופת ההיפרדות התרבותית היהודית לאפיזודה חולפת , ( התבדו עובדתית ואף איבדו את תוקפן האידיאולוגי הערכי בתקופה , שבה גבר עד מאוד היחס החשדני לכל ניסיון לתעל ולרכז את הפעילות התרבותית בערוצים מלכדים , לסמנה במתארים חד–משמעיים ולשוות לה משמעות קוהרנטית אחדותית . באווירתה התרבותית של תקופה זו גברה הנטייה להכרה בייחוד ובריבוי של הקולות התרבותיים השונים . בסימנה של נטייה זו יינתן במדור הזה תיאורן של חטיבות שונות בתרבות היהודית החדשה . אמנם , ריבוי התופעות וגיוונן ימנע בהכרח תיאור מלא שלהן . ואין ספק שהפרצות בתיאור יהיו לא מעטות ולא קטנות . כמו כן יתאפיין התיאור בדיספרופורציה המתחייבת מן הפרספקטיבה שלנו כאן . מה שקרוב יותר למציאות הרוחנית שמתוכה היא נולדה – בעיקר התרבות העברית המודרנית וההוויה התרבותית הישראלית שצמחה מתוכה אך נעשתה לישות בפני עצמה – יוצג בממדים ובמידת הפירוט הנובעים מעצם ה / רבה . מה שרחוק יותר יקטן באורח פרופורציוני . עם זאת יעמוד תיאור התרבות היהדות המודרנית על ההכרה העקרונית בריבוי פניה ובלגיטימיות המלאה של כל חלק מחלקיה בפני עצמו . תרבות יהודית חדשה היא כל תרבות שמעצביה או צרכניה או אף חלק מהם חווים אותה כיהודית .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|