6. משה שמיר:

עמוד:519

. 6 משה שמיר : בנושא שלפנינו מדובר בשאיפה , או במקרה הטוב ביעד , שעוד יש להשיגו . כיום אין מחסור בטענות שמדינת ישראל איננה יהודית במידת הצורך , ועוד פחות מכך דמוקרטית . את הטענה הנגדית , החיובית , הכרח לבסס על הנחת יסוד אחת , כי אמנם קיים עם יהודי , העם המעניק למדינת ישראל את החותם היהודי שלה . לפיכך , נידרש מיד להגדרת מושג העם בדרך כלל , ובעיקר במה שנוגע למקרהו המיוחד של העם היהודי . אם כן , מה הוא עם ? ההגדרה ההיסטורית ( התנ"כית בשורשה ) היא התופסת במקרה שלנו . היא כוללת שייכות אתנית ( בעבר ובהווה , ( וכן ייחוד דתי ברמה של אורחות חיים , מולדת טריטוריאלית משותפת ( גם כאן בעבר ובהווה , ( לשון משותפת ( בפועל או בתודעה , ( מצוקת גורל משותפת ( ליחידים בעם או לכללותו , ( ועל רקע המצוקה – התארגנות מקיפה לקראת השגת יעד לאומי של שחרור מן המצוקה , ולבסוף רצון עז ומלוכד להביא לידי הגשמת היעד הלאומי . ארבע הנחות יסוד אפוא : שייכות , מצוקה , יעד , רצון . בראשי תיבות : נוסחת שמי"ר . פרק י"ז בספר דברי הימים א , ' מפסוק ז' עד סוף הפרק , הוא מגילת היסוד של העם היהודי לדורותיו , וחשיבות יתרה נודעת לפסוקים האלה : "ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו , ושכן תחתיו ולא ירגז עוד , ולא יוסיפו בני עולה לבלותו כאשר בראשונה , " וכן : "ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם , ואתה ד' היית להם לאלוהים . " בצימודם של שני התארים ( יהודית ודמוקרטית ) טמון יסוד הסתירה הפנימית , שבעטייה נזקקים אנו לדיון הנוכחי , כמו לאלפי דיונים ועימותים וטענות ומענות , מאז קום המדינה . בין יש אומרים , כי סתירה זו אינה ניתנת לפשרה , בין יש אומרים , כי אם כך אין ולא יהיה קיום למדינה , חייב אני להציג מיד את עמדתי , ללא היסוס : מדינה יהודית , בעדיפות עליונה . נעוץ באופי היהודי של המדינה , ובכך "מכשיר" את הפגיעה , ( היא קובעת חוק שבות שמיועד רק ליהודים ועוד . על הרוב היהודי מוטלת החובה היהודית והדמוקרטית לפעול למען שמירה על זכויותיו של המיעוט הלאומי . יש להגן בחוק על זכותו של כל אדם המשתייך למיעוט לאומי לשמר ולפתח את תרבותו , דתו , לשונו ומורשתו הייחודיות , יחד עם שאר חברי קבוצת המיעוט . הגנה דומה מוענקת למיעוטים על ידי האמנה האירופית להגנה על מיעוטים לאומיים . על פי האמנה , אין חובה לתת זכויות קולקטיביות לקבוצות המיעוט עצמן , אלא לפרטים המשתייכים אליהן . הזכות תאפשר לאזרח ערבי להגן על התרבות , הדת , הלשון והמורשת הייחודיים לו ולפעול , אקטיבית , לקידומם ולהנחלתם לדורות הבאים . נוסף על כך , על המדינה לתת לשפה הערבית מעמד מוכר ומיוחד , באשר זו שפת האם של כחמישית מהאזרחים . יש להסדיר את השימוש בשפה הערבית בפני מוסדות ממלכתיים באמצעות חוק . האיזון המוצע מכיר בייחודה של הקהילה הלאומית הערבית , מבטיח את התנאים לשגשוגה , אך איננו מאפשר את קיומה כאוטונומיה פוליטית או גיאוגרפית – מדינה בתוך מדינה . תרבות : משניות לפלורליזם השניות התרבותית במדינה היהודית והדמוקרטית איננה מחייבת הכרעה . טובה גדולה צפונה לנו מקיומו של הזולת התרבותי : מצד אחד , החברה היהודית החילונית בישראל מחפשת את ייחודה אל נוכח אימפריאליזם תרבותי של המערב ומגמות גלובליות של האחדה ; מצד אחר , החברה היהודית הדתית והחרדית זקוקה להתחדשות כדי שתוכל להתמודד עם תופעות שלא הכירה , דוגמת ריבונות יהודית . מגמות–על אלו מסמנות את היתרונות הטמונים בפיתוחו ובהעמקתו של השיח שבין שתי תרבויות היסוד שהחברה היהודית הכללית בישראל מתעצבת על ידיהן . כל אחת מהן חייבת להפנים כי לא ראוי לה להתקיים כמערכת אוטארקית סגורה , אלא עליה לתפוס את מקומה כשותפה לשיח בין–תרבותי דינמי , שבמסגרתו היא מעצבת את התרבות האחרת ומתעצבת , בו בזמן , על ידיה . ההתמודדות הרעיונית בין התרבות היהודית ובין התרבות הדמוקרטית , והיותה של האחת דגם ביקורתי של האחרת , הם המפתח למיזוג אופקים מוצלח בין הזיכרון ההיסטורי היהודי ובין ההווה הישראלי באופן שיצדיק את אפיונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית .

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר