4. אליאב שוחטמן:

עמוד:511

קבוע , בחרדה מתמדת , כאשר הערבים ממשיכים להיחשב איום . זו המסגרת של הדיון . אפשר בהחלט להבין את החרדות , אבל הדרך הנכונה להתמודד עמן אינה טשטוש והצדקה של העוול , אלא פנייה אל היסודות המוכחשים . ההגדרות הנוכחיות רק מנציחות את תחושת החורבן המתמדת . למושג דו–לאומיות יש עוד היבט בעל חשיבות מכרעת לדיון שלפנינו , כמסגרת היחידה המאפשרת חילון : מההיבטים שהוזכרו בקצרה כאן ברור גם שהשאלה המרכזית העומדת לפנינו איננה הפרדת הדת מהמדינה , משימה שאפשרותה מוגבלת כל עוד נשארת הגדרת המדינה כמות שהיא , כמשימה גאולתית מתמדת , מתוך זיהוי מלא בין המדינה ובין הלאומיות . השאלה העומדת לפנינו היא לא הפרדת הדת מהמדינה , אלא הפרדת הלאומיות מהמדינה – יצירת מרווח בין ההגדרה הלאומית ובין הגדרת המדינה , באופן שהמדינה תוכל לכלול את רעיון האזרחות השווה . היבט זה נכון גם כאשר מתייחסים בנפרד אל ישראל המדומיינת בגבולות . ' 67 לכן אולי גם לא מפתיע שמרבית מי שתמכו במהלך ההיסטוריה בחזון הציוני ( כמו אנשי " ברית שלום (" היו לא חילוניים , אישים בעלי מודעות תיאולוגית ולפיכך מודעות לסכנות שמגלמת בתוכה הגישה שעומדת מאחורי הגדרת המדינה . ובאותו מישור , אולי לא מפתיע הוא שדווקא הוגים דתיים , אנטי–ציוניים וציוניים כאחד , הביעו בעבר גישות שניתן להגדירן בסיס לחילון , שכן יחסם אל המדינה עצמה היה אינסטרומנטלי , כאל מדינה ככל המדינות , מתוך הבחנה מפורשת בין המדינה ובין הזהות היהודית . גישה זו פותחת את הדרך לדמוקרטיזציה שאיננה באה על חשבון הזהויות הלאומיות , גם היהודית וגם הפלסטינית . . 4 אליאב שוחטמן : מדינת ישראל לא הוקמה כעוד מדינה על פני כדור הארץ ; גם לא כעוד מדינה דמוקרטית . מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית . בהכרזה על הקמת המדינה מדובר על הקשר בין העם היהודי וארצו , " בה עוצבה דמותו הרוחנית , הדתית והמדינית , בה חי חיי קוממיות ממלכתית , בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל–אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי . " ההכרזה מדברת על מדינת ישראל כהתגשמות תקוות כל הדורות של עם ישראל מאז הוגלה מארצו בכוח הזרוע , וכהתגשמות החזון הציוני . בהכרזה מודגשת ההכרה שניתנה מידי אומות העולם בזכותו של העם היהודי לחדש בא " י את עצמאותו הלאומית , ובהקשר הזה מאוזכרים שני מסמכי היסוד : הצהרת בלפור , וכתב המנדט על א " י מטעם חבר הלאומים . המסמכים האלה מבטאים את הכרת המשפט הבינלאומי בזכותו של העם היהודי לריבונות מדינית בארצו . מיותר לציין , שהביטוי " מדינה יהודית " מופיע אף הוא בהכרזת העצמאות . אכן , מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינה מחייבת שלילת זכויות של אזרחיה הלא יהודיים . היפוכו של דבר : הכרזת העצמאות קובעת במפורש שהמדינה תהא מושתתת על יסודות החירות , הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל , תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה ותבטיח את חופש הדת והמצפון . ישראל , כמדינה יהודית , בחרה בצורת המשטר הדמוקרטי , ונתינת זכויות אזרח למיעוטים היא נגזרת של צורת המשטר הזאת . אין , ולא צריכה להיות , כל סתירה בין אופייה ומהותה של המדינה כמדינה יהודית ובין צורת המשטר שהיא בחרה לה . חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו ג C רה של מדינת ישראל כמדינה יהודית מעוגן בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו . בסעיף 1 א לחוק , שהוא "סעיף המטרה , " נאמר שמטרת החוק "להגן על כבוד האדם וחירותו , כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית . " הצירוף של "יהודית ודמוקרטית" עורר אצל חכמי המשפט את השאלה : מה היחס בין שני המרכיבים . דעתו של נשיא בית המשפט העליון , השופט אהרן ברק , היא כי "ערכי היסוד של היהדות ( כמו אהבת האדם , קדושת החיים , צדק חברתי , עשיית הטוב והישר , שמירת כבוד האדם ושלטון החוק על המחוקק ) הם ערכי היסוד של המדינה ... הפנייה לערכים אלה היא ברמת ההפשטה האוניברסלית שלהם , התואמת את אופייה הדמוקרטי של המדינה ... אין לשכוח כי בישראל מצוי מיעוט לא יהודי ניכר . אכן ערכיה של מדינת ישראל כמדינה

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר