|
|
עמוד:503
. 2 ירמיהו יובל : המושג "מדינה יהודית ודמוקרטית" אינו מוצלח בעיני . אך כיוון שהמונח התקבל בציבור ובתחיקה , עלינו לבדוק לפי אילו תפיסות יסוד ראוי לפרש אותו . ייאמר מיד כי זה מושג הכולל בתוכו מתח , שממנו עשויות לצמוח סתירות פרטיות . אבל מתח זה הוא חלק מן החיים הפוליטיים המורכבים , וכפוף לזרימתם ההיסטורית . מתח דומה מציין את עקרון המדינה הליברלית , המדינה הרב–לאומית , המדינה האזרחית החילונית , ואת עקרון זכויות האדם עצמו . גם צירופים חברתיים אידיאליים , כמו "חירות ושוויון , " " סוציאל–דמוקרטיה" וחברה "רב–תרבותית וחופשית , " כוללים פוטנציאל של ניגודים פנימיים ואפשרות של יישום פגום , לא מספיק , או מכשיל–עצמו , שהתפתחות היסטורית נוספת עשויה לתקן ולשפר ( או לא , ( אך לא לבטל . הרציונליזם הלוגי המופשט , הבינארי , שאין בו רגישות לדיאלקטיקה של החיים , אחראי לפרדוקס החוזר ונשנה בהיסטוריה , זה של שאיפה לטוהר מופשט המתהפכת בעריצות ובעול ומחוללת סבל גדול יותר מכל מה שקדם לו . מצד אחר , ההכרה בקיומו של מתח לא צריכה בשום פנים לגרור קבלה שמרנית של המצב הקיים . אדרבה : מתחייבים ממנה רפורמה תמידית , ומאבק לצמצם את המתח , לרסן את הפוטנציאל השלילי הטמון בו , ולבקר את יישום הערכים שנפגמו או נשארו מאחור . הנחות אלה מנחות את דיוני בצירוף "מדינה יהודית ודמוקרטית , " ותחילה לכל מרכיב בנפרד . א . מדינה יהודית יש הבדל יסודי בין ראיית המדינה כמדינה יהודית לפי דתה ובין ראייתה כמדינתו של העם היהודי . בקירוב , ההבדל הוא בין מדינה דתית למדינת לאום חילונית . בשני הפירושים יש מתח הנוגע לדמוקרטיה , אך הוא שונה מאוד באופיו ובעוצמתו . הפירוש הראשון עומד בניגוד מוציא לדמוקרטיה – סותר אותה ללא תקנה – מכיוון שצפונים בו המושגים של "מדינת דת" ושל "דת מדינה . " להגדיר מדינה , ככזו , הגדרה דתית , פירושו של דבר לעשות את הדת , על מקורה הטרנסצנדנטי , החוץעולמי , לגורם המכונן את עצם הישות המדינית , ולסמכות המצדיקה את שלטונה ומזינה את הנורמות שלה . יתר על כן , פירוש הדבר לתת מעמד זה לדת מסוימת אחת ולא אחרת . זהו רעיון תיאוקרטי ביסודו , המסלק את האפשרות לא רק של דמוקרטיה , אלא של כל תרבות פוליטית חופשית ורציונלית . אירופה והמערב השתחררו ממנו בהדרגה מאז המאה ה . 17– בעקבות זאת גם מדינת ישראל הוקמה כמדינת חוק ארצית ואזרחית , המבוססת על הרצון והצורך האנושיים כפי שהם מעוגנים במציאות היסטורית מסוימת ( במקרה זה : על תחושת הצורך של בני העם היהודי בריבונות פוליטית , בתנאים שיצרה המודרניות ) – ולא על התגלות הרצון האלוהי בהר סיני , או על דת פולחנית וממסד אוליגרכי של רבנים , המחזיק במונופול על רצון האל ועל פירושיו . פירוש דתי למושג "יהודי , " הכלול ביהודיות המדינה ( אני משתמש במילה "יהודיות" בגלל הוראתה הרחבה ומפני שהמילה "יהדות" נתפסה בימינו בידי הממסד הדתי , ( יבטל הן את הדמוקרטיה , והן את יסודות המדינה כפי שכבר התכוננה . אמנם הקמתה של ישראל כמדינה חילונית מודרנית עדיין לא נסתיימה . ואולם העיקרון שישראל היא מדינת חוק אזרחית , שסמכותה נובעת ממקורות אנושיים וחילוניים ולא ממקור אלוהי או משיחי , גולם במעשה הייסוד של המדינה ובתהליך שהוביל אליו , ומומש ביסודות המשפט והשלטון שלה . לכן עליו לשמש עיקרון הרמנויטי מדריך וקובע בכל פרשנות נוספת שלהם . יהודיות כעם וכלאום : הפירוש ליהודיות המדינה הנראה לי הוא היותה מדינה שהעם היהודי ( או חלק ממנו ) הקים לעצמו כדי לממש בה עצמאות פוליטית והתפתחות תרבותית . מושג העם היהודי רחב ממושג הדת ; הוא אינו תלוי באמונה דתית , בקיום מצוות או בקבלה של ערכים מסוימים , אלא בשייכות לקבוצה אתנית והיסטורית , שחבריה רואים בעצמם יהודים , וגם אנשים מחוץ לה ( ידידים , אדישים ושונאים , כולל האנטישמיים ) רואים בהם יהודים . בעם היהודי , כמקבץ כל היהודים , ניתן להבחין בין מי שהוא יהודי באופן עובדתי או אקזיסטנציאלי למי שגם רואה בעצמו שייך / שייכת ללאום היהודי . ההגדרה האקזיסטנציאלית , הרחבה יותר , תלויה ( א ) במוצא האתני ; ( ב ) בסביבה המקיפה ומסמנת את היהודי מבחוץ ; ( ג ) במצב תודעתו של היהודי עצמו , עד כמה הוא מודע ליהודיותו ומבטא אכפתיות כלפיה . ( בכך כלולה גם התייחסות שלילית , כולל שנאה עצמית ( . כלומר , דרושה עובדתיות ודרושה מודעות עצמית , אבל לא דרוש בהכרח רצון להיות יהודי . המעבר מכאן לאפיון הצר יותר של לאום יהודי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|