מדינה יהודית ודמוקרטית – שישה מבטים

עמוד:501

טוענים כי יש לתת משקל , בעצם , רק לאחד מן היסודות . כך , חלק מתומכי היהודיות מציעים לשלול את הזכות לבחור , ובעיקר את הזכות להיבחר , מלא–יהודים בישראל , או לפחות להגביל אותם בנושאים קריטיים . או לתת מעמד של בכורה לתפיסות דתיות–אורתודוקסיות של יהודיות . לעומתם , חלק מתומכי הדמוקרטיה מוכנים לרוקן מכל משמעות את ההשלכות של הרצון לשמור על האופי היהודי של המדינה . קולות אלה נשמעים הן מן המערכת הפוליטית והן מן המערכת המשפטית . מותר למדינת ישראל להעדיף ניטרליות של המדינה על פני מתן תשומת לב ייחודית לאינטרסים יהודיים , אך היא אינה חייבת לעשות זאת . כל עוד היא מגינה על זכויותיהם של לא יהודים , היא רשאית לקדם את האינטרסים הקולקטיביים הייחודיים של העם היהודי . אחרי הכול , זו אחת מן המטרות העיקריות של כינונה של מדינת לאום ושל ההכרה בזכותו של עם לממש בה את זכותו שלו להגדרה עצמית לאומית ותרבותית . לכן מה שנכון לעשות הוא לבחון בכל מקרה לגופו את ההסדר המוצע על כל מורכבותו , ולא להיתפס להכללות שאינן יכולות להכיל את המורכבות של כל מקרה . במקרים רבים ההגנה על הדמוקרטיה לבדה אכן תביא לשימור טבעי של אינטרסים יהודיים , שכן בהחלטות שמותר לרוב לקבל , סביר להניח כי יינתן משקל מיוחד לאינטרסים יהודיים . במקרים אחרים עמידה על זכויות אדם או על מאפייני יסוד של הדמוקרטיה תשלול דרישות המושמעות בשם היהודיות של המדינה . כך לא רק בנוגע לתביעות לשלול את זכותם של לא יהודים לבחור ולהיבחר , אלא גם בנוגע למונופולין הדתי על נישואים וגירושים . מונופולין זה אינו מוצדק בשל היהודיות של המדינה . ובמקרים אחרים הרצון לשמור על הייחוד היהודי של ישראל יכול להצדיק סטיות מפרשנות ניטרלית של עקרונות או זכויות . כך , למשל , לא קל להצדיק את חוק השבות , אבל ניתן להצדיק את העיקרון שלו ( להבדיל מפרטי ההסדרים ) בשל הרצון לאפשר לאנשים לחיות במדינת הלאום שלהם , ולאפשר לקבוצה לדאוג להמשך התנאים שיאפשרו לה לממש הגדרה עצמית בארצה . כך גם בנוגע לשפת המדינה וחגיה . אלה לא יהיו ניטרליים , ותהיה בהם פגיעה , ממשית וסמלית , במיעוטים . ואולם פגיעה כזו היא מוצדקת ( כל עוד נשמרת חירותם של המיעוטים , בעיקר זו של המיעוט הערבי שזו גם מולדתו , לשמור על שפתם ועל תרבותם ולטפחן . ( כך או כך , לא נכון יהיה ( לא נכון מעשית , אך בעיקר גם לא ראוי נורמטיבית ) להטיל חובת ניטרליות על מציאות שיש בה יסוד לאומי ייחודי וקהילת מיעוט בעלת מאפיינים לאומיים . במציאות שלנו יחידים וקבוצות רוצים הן בהגנה על זכויותיהם האישיות והן ביכולת להשתייך לקבוצה לאומית–תרבותית . כל עוד אנו נמצאים בחזון שתי המדינות לשני עמים – צריך למצוא את הדרכים שבהן ניתן לקיים בישראל את ההגדרה העצמית היהודית בתוך כיבוד הזכויות של אחרים . במקביל צריך לפעול כדי שחזון שתי המדינות לשני עמים אכן יתממש . חשוב מזה , לא טוב להציג את הוויכוח כעניין של המתח בין חילונים לדתיים , כאילו הראשונים רוצים במדינה ניטרלית , שיש בה הפרדה בין דת למדינה , בעוד האחרים רוצים מדינה יהודית הלכתית . היהודיות של המדינה קשורה בעיקר ללאומיות היהודית , ולא רק לדת היהודית . חלק גדול מן החילונים היהודיים אינם רוצים לעשות הפרדה של הלאום מן המדינה . בדומה , חלק גדול אף יותר של הערבים בישראל אינם רוצים בהפרדת הדת והלאום מן המדינה ומן החיים הציבוריים . רוב גדול בשתי הקבוצות אינו רוצה במדינה אזרחית ניטרלית . הבחירה היא בין מדינת לאום יהודית ובין מדינה אזרחית ניטרלית . במדינת הלאום היהודית ימשיך להתקיים ויכוח נוקב על היחס שבין הדת היהודית ובין המדינה , ועל היחס שבין הדת היהודית ובין הלאום היהודי . לדעתי , המדינה היהודית חייבת להיות מכלילה לגמרי בוויכוח הזה , ולא לדחות אף אחת מן התפיסות הנוגעות ליהדות ויהודיות . מכך לא נובע כי הדמוקרטיות של ישראל מחייבת אותה להפריט את כל הייחוד היהודי שלה . על רקע זה ניתן להבין טוב יותר את הוויכוח שהתנהל בישראל שנים ארוכות בנושא החוקה . מיד עם קום המדינה החליטה הכנסת שלא לאמץ חוקה . בהחלטה זו היה שילוב של נימוקים פוליטיים ואידיאולוגיים . בין השאר , היה ברור כי חוקת המדינה תגדיר אותה מדינה יהודית . ואולם המחלוקת בין יהודים ובין יהודים לערבים על משמעות היהודיות של המדינה ועל מידת הצדקתה היתה ידועה . מסמכים חוקתיים אמנם אמונים על עמימויות , אבל גם ניסוח עמום יש בו משום נקיטת עמדה , בעוד הימנעות מניסוח משאירה את הסוגיה – מבחינת ההצהרות – פתוחה לחלוטין . ישראל לא התלבטה בניסוח מוסכם וחוקתי של היחסים בין יהודיות ובין זכויות האדם לכול , וניגשה למכלול הסוגיות הקשורות בכך מתוך עיון פרטני בסוגיות לגופן . הרקע ההיסטורי ותנאי הקיום וכן לחצים בינלאומיים יצרו איזון דינמי בין יהודיות לבין דמוקרטיות . הדינמיות הזו אפשרה תנודות והתפתחויות לאור תנאים משתנים ללא צורך להפוך כל אחת מהן למשבר חוקתי . ד . האיזון בין יהודיות ובין דמוקרטיות אינו צריך להיעשות בבתי המשפט לבסוף , ההכללה של הביטוי הזה בחוקי היסוד דווקא גרמה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא