הסתגלות החברה הדתית בישראל למודרניזציה

עמוד:493

החילוני . פעולתן בלטה במיוחד עם ריבוי פעולות הטרור הפלסטיניות מאז ספטמבר , 2000 והן בגדר מעין שירות לאומי דה–פאקטו . יחסו של הציבור החרדי להיבטים הערכיים של המודרנה עדיין נותר שלילי , לפחות ברמה ההצהרתית . ואולם בפועל חלים גם כאן שינויים ניכרים . מבין שלושת התחומים הערכיים שנמנו כאן , תרבות כללית , מעמד האישה וחיים דמוקרטיים , נראה כי השינוי העיקרי חל בנוגע לתרבות הכללית – משום שמדובר בתחום המתבצע יותר ברשות היחיד ולכן קל יחסית לנקוט בו נורמות החורגות מהוראות הרבנים . ואמנם התרחבותה של החברה החרדית בישראל , ורצונה לאמץ דפוסים של תרבות פנאי מערבית , יצרו בתוכה גם חלקים שאינם נרתעים מצריכת תרבות מודרנית כללית , כמו עיתונות , טלוויזיה , אינטרנט – תחומים קלים יותר בהיותם נצרכים ברשות הפרט – ואפילו קולנוע , במיוחד אצל צעירים המושפעים מחבריהם , החרדים מחו"ל , הבאים לשנות השתלמות בישיבות החרדיות בארץ . גם במעמד הנשים חל שינוי ניכר , מעצם העובדה שהחברה החרדית , שרצתה "לשמור" את הגברים בחממת הישיבות , שלחה את הנשים להביא פרנסה למשפחה . אמנם זכות ההכרעה הפורמלית בענייני המשפחה נותרה בידי הגברים , אבל בפועל זכו הנשים למעמד חזק יותר . בחברה החרדית נוצרו מסגרות ציבוריות לנשים ( ארגוני צדקה , מחזירות בתשובה , ( שגישרו בפעילותן בין הרצון הפמיניסטי החדש של הנשים לביטוי ציבורי לבין ההתנגדות לפעילותן במסגרות הפוליטיות , התורניות וכל מסגרת אחרת המשותפת לגברים . במידה רבה גם תופעה כמו הרבנית המחזירה בתשובה לאה קוק – הגם שהיא נראית כנלעגת בעיניים חילוניות – היא סוג של התפתחות "פמיניסטית" ( בקווים המיוחדים לפמיניזם חרדי , ( מעצם העובדה שאישה מקבלת מעמד ציבורי נכבד , ואף " מארחת" בהופעותיה את גדולי הרבנים , כגון הרב עובדיה יוסף . בשולי הפמיניזם הממוסד ניתן להורות גם על הופעתן של סופרות חרדיות כדוגמה ל"פמיניזם חרדי" החורג אף מגבולות הממסד , והמתקשר בכך גם עם עוד היבט של המודרנה החרדית , והוא הגברת הזיקה לעולם התרבות הכללית , הבא לידי ביטוי בעצם העיסוק הספרותי ופרסום היצירות בהוצאות ספרים חילוניות . עקרון החיים הדמוקרטיים הוא הקשה ביותר להפנמה בחברה החרדית , משום שהוא סותר את עצם מהותה כחברה המצייתת לגדולי תורה . ועם זאת , גם בעניין הזה חלים שינויים מסוימים , אמנם קטנים ביחס לתחומים האחרים . כך , למשל , יותר ויותר כלי תקשורת חרדיים פועלים ללא פיקוחן של " הוועדות הרוחניות" שהנחו כל צעד בכלי התקשורת הוותיקים ( אם כי הם עדיין מתחשבים בנורמות הציבוריות הרווחות בחברה החרדית . ( פה ושם אף מתחילה לבצבץ נכונות לביקורת על החלטות של גדולי התורה , כגון זו שנמתחה על עמדתו של הרב יוסף שלום אלישיב בבחירות לרבנות הראשית באפריל . 2003 החרד"לים מקפידים להיבדל מהמודרנה בין שני המחנות הגדולים – הציוני–דתי והחרדי – ישנו מחנה שלישי , המכונה "חרדי–לאומי ( חרד"לי . ( המחנה החרד"לי מזוהה כחלק בלתי נפרד מהציונות הדתית מבחינת יחסו למדינה ולצבא ; רבים מאנשיו אף רואים במדינה ובמוסדותיה ערך דתי , כחלק מתהליך הגאולה העתידי , דבר שממנו נמנעים רוב החלקים האחרים של הציבור הדתי . ומצד שני , הם מקפידים להיבדל מהיחס החיובי למודרנה שמגלים רוב אנשי הציונות הדתית . יתר על כן , היבדלותם של החרד"לים מהמודרנה המערבית לעתים קרובות קנאית יותר מזו החרדית . אצל החרדים ההיבדלות מן המודרנה היא עניין שעיקרו בשאלות ההלכתיות שזו מעוררת , וממילא רמת ההיבדלות כפופה לשינויים ברמת ההקפדה ההלכתית מתקופה לתקופה ומקבוצה לקבוצה . לעומת זאת , אצל הזרם החרד"לי ההיבדלות מן המודרנה היא חלק בלתי נפרד מתפיסה תיאולוגית ; דווקא משום שהם מדגישים כל כך את ערכו של עם ישראל וסגולתו , הם מבקשים לטפח את התפיסה שעל התרבות היהודית להתבסס על מרכיבים עצמיים בלבד , ולא על "יבוא" חיצוני . משום כך ההקפדה על הלכות צניעות ( ובעיקר אלו המוטלות על נשים , ( ההתנגדות לחברה מעורבת , ההתנגדות לצריכת תרבות מערבית וכדומה הן הרבה יותר קנאיות אף מהמקובל בציבור החרדי . יתר על כן : בחלקים היותר קנאים של הציבור החרד"לי ( תלמידי הרב צבי טאו בירושלים ) מקובלת ההתנגדות אף להשפעות "זרות" שאינן בהכרח בעייתיות מבחינה הלכתית , כגון לימוד אנגלית . גם פרישת הרב טאו וחסידיו מישיבת "מרכז הרב" והקמת ישיבת "הר המור" שבראשותו נעשתה בשל הכנסתו של מכון להכשרת מורים , כלומר לימודי "פדגוגיה מערבית , " ל"מרכז הרב" ( דבר שאינו בעייתי הלכתי , שהרי הוא מקובל כבר שנים ארוכות בישיבות ההסדר וגם רבני "מרכז הרב" בוודאי אמונים על ההלכה . ( לטאו וחסידיו היה זה בבחינת " צלם בהיכל , " עד כדי הצדקת פילוג בישיבה . ראשיתה של ההשפעה החרד"לית היתה אמנם בישיבת " מרכז הרב , " בעיקר תחת הנהגתו של הרב צבי יהודה קוק , שכיהן כראש הישיבה הכריזמטי מאז שנות ה50– ועד מותו בשנת . 1982 מכיוון שמרכז הרב היה שנים ארוכות אופציה יחידה של ישיבה גבוהה בציונות הדתית , הוא השפיע באופן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא