|
|
עמוד:491
להשתתפותן של נשים בהליכי בחירות , הכריעה הציונות הדתית כדבר מובן מאליו בזכות השתתפותן . זה היה גם אחד היסודות שהבדילו בינה לציבור החרדי ומנעו , למשל , שיתוף פעולה פוליטי בין התנועות ( בפעם היחידה שהתקיים שיתוף פעולה כזה , בכנסת הראשונה , פרשו נשות "הפועל המזרחי" והקימו רשימה עצמאית , בשל אי–שיתופן של נשים ברשימה . ( נכונותם של אנשי הציונות הדתית להתעמת גם עם רבניהם שלהם בעניין קבלת המודרנה בולטת עד ימינו , כאשר רוב הפוסקים הנחשבים בציונות הדתית ממשיכים להתנגד לחברה מעורבת ( מסגרת משותפת לגברים ולנשים ) והציונות הדתית בוחרת להתעלם מכך ולהמשיך את החברה המעורבת בתנועות הנוער שלה ( בני–עקיבא , ואף תנועת "עזרא , " שזוהתה בשעתה עם פועלי אגודת ישראל , ( אם כי ברמת הקפדה גדולה מבעבר על כללי הצניעות ההלכתיים . לא רק התעלמות יש כאן , אלא גם נכונות לעימות חזיתי עם הרבנים , דבר החורג מהמקובל במסורת הדורות ( שגם בהם לא פעם התעלם הציבור מפסיקות הרבניים , אך לרוב לא תקף אותם חזיתית ) ובוודאי מהנורמות החרדיות של הדורות האחרונים . הזירה הציבורית והתקשורתית של הציונות הדתית מלאה , לעומת זאת , בהתרסות ועימותים עם תפיסת הרבנים בעניינים האלה . למעשה , ניתן לומר שבניגוד לדימוי המגדיר את הציונות הדתית כבנויה על שני יסודות ( תורה וציונות , ( בפועל עולמם של רוב אנשיה בנוי על שלושה יסודות ( תורה , ציונות ומודרנה . ( הזיקה המודרנית של הציונות הדתית באה לידי ביטוי בכל שלושת היסודות המרכזיים שנמנו לעיל : חברה מעורבת ומתן אפשרות מקצועית שווה לנשים בכל תחומי החיים – לפחות ברמה העקרונית , גם אם בפועל רמת המימוש נמוכה מזו שבחברה החילונית – ואף בתחומי מנהיגות שהיו הרגישים ביותר בחברה המסורתית ( פוליטיקאיות , שופטות , עיתונאיות ועוד ;( אימוץ של כלל תחומי התרבות הכללית , גם אם בתכנים ניכרת רגישות של הזהות הדתית ( אם כי גם אותה רגישות איננה בדרך כלל לפי קריטריונים הלכתיים , אלא דווקא ברוח של חילוניות שמרנית , ( ואימוץ של כללי החיים הדמוקרטיים , שלגביהם גם רוב הציבור הדתי–לאומי כפרטים וגם מפלגותיו אינם קובעים את עמדותיהם הציבוריות בהתאם להוראת רבנים , אלא לכל היותר מתוך קשב וכבוד לעמדותיהם . בתחום אחד נשארה הציונות הדתית ברוב שנותיה נאמנה לתפיסה הדתית השמרנית : מעמדן של הנשים בתחום הדתי . בעניין זה היא התבדלה לא רק מהעולם החילוני אלא גם מתפיסות הלכתיות של התנועה הקונסרבטיבית ( ואולי השפיע כאן החשש מזיהוי עם העולם הקונסרבטיבי . ( היא לא העניקה לנשים כל מעמד בבית הכנסת ובקהילה : לא כרבניות , לא כחזניות , ואף המשיכה להקפיד על הפרדה בין המינים בשעת התפילה . אבל בשנים האחרונות נפרץ גם המחסום הזה . צעירות דתיות החלו להציף את המדרשות ללימוד תורה לבנות . נשים דתיות זכו במעמד של טוענות רבניות , ובכך נקבעה להן דריסת רגל ראשונה בתחום ההלכתי . בשלב מאוחר יותר החלו נשים דתיות לתבוע לעצמן מעמד בתחומי בית הכנסת : ריקוד עם ספרי תורה בשמחת תורה , הקמת מנייני תפילה לנשים , אמירת " קדיש" אחרי הורים שהלכו לעולמם ולאחרונה אף הקמת מניינים שבהן נשים מתפללות כחזניות בחלק מקטעי התפילה . שינוי בעמדה כלפי המודרנה עמדת הציבור החרדי כלפי המודרנה עברה שינוי ניכר בעשור האחרון של המאה ה . 20– מלכתחילה היתה העמדה החרדית מבוססת – עוד מראשית התפתחותה , במרכז ובמזרח אירופה – על שלילה מובהקת של המודרנה . יתר על כן , החשש מהמודרנה וההסתגרות מפניה הם שעיצבו את עצם מהותה של הזהות החרדית . זה היה המצב בעשורים הראשונים לקיום המדינה , כאשר החברה החרדית , שלחרדתה הבסיסית מן המודרנה נוסף גם הרצון לשמר כ"אוד מוצל מאש" את זהותה לאחר השואה , ביקשה לקיים את עצמה כגטו מתבדל , בראש ובראשונה במסגרות הנישואים והחינוך , כדי להנחיל את הזהות החרדית לדור הבא ; אבל גם במערכות התעסוקה , חיי הציבור ( מפלגות חרדיות נפרדות ) והסירוב להשתלב במערכת השירות הצבאי והלאומי . כדי להשיג את המטרה הזאת היתה החברה החרדית מוכנה אפילו לדון עצמה לחיי עוני ( גם תקציבי הרווחה של המדינה שהועמדו לרשותה לא הביאו את רמת החיים שלה לממוצע הישראלי . ( הדברים השתנו באופן מובהק בשנות ה90– של המאה שמרנות החברה הדתית בישראל ביחס לנשים נפרצה . נשים דתיות זכו במעמד של טוענות רבניות . בתמונה משנת : 1986 לאה שקדיאל שולחת את הגלויה הראשונה לראש הממשלה בהפגנת שדולת הנשים למען אישור חברותה במועצה הדתית בירוחם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|