קליטת העלייה ו"הסוגיה הדתית"

עמוד:461

מודרניזציה וחילון , בהשוואה לזו של הרבנים האשכנזים . ההתערות הקשה בארץ גררה אחריה התפרקות חברתית וכן " אובדן של דתיות מסורתית בקרב דור העולים ובניהם שנולדו בארץ . ואולם , חרף השינויים באורחות חיים בכלל ובשמירת מצוות בפרט , אין המזרחים רואים עצמם בדרך כלל כ"חילונים" בנוסח האשכנזים . " אמונות יסוד בבורא עולם , בהשגחה פרטית , בנבחרותו של עם ישראל וכיו"ב מקובלות על עולי המזרח ועמן גם מנהגים מעשיים רבים , כקבלת שבת והליכה לבית הכנסת בחגים או באירועים משפחתיים , ויחד עם זאת , הם אינם נרתעים מחילול השבת הכרוך , למשל , בנסיעה למשחקי הכדורגל של הקבוצות האהודות עליהם . בדתיות של המזרחים , מציינים שוקד ודשן , קיימות זו בצד זו הידלדלות של המנהגים המסורתיים עם דבקות באמונות יסוד . צירוף זה מוליד שורה של נוהגים עממיים–דתיים חדשים , שהם גם קלים לביצוע וגם בעלי עוצמה דתית גדולה , כגון ההילולה השנתית בהר מירון סביב מה שנחשב לקברו של ר' שמעון בר–יוחאי , או פולחני קברים קדושים . דברים אלה תקפים במיוחד כאשר דנים בעולי מרוקו . על רקע זה יובן , מדוע "הסוגייה הדתית" כשלעצמה לא בלטה במיוחד בין הסוגיות הקשות שהעסיקו את עולי מרוקו בשנות ה . 50– מבחינה זאת היה מצבם שונה מזה של עולי תימן . אין זה מקרה , לכן , שהם כמעט לא העסיקו את ועדת פרומקין . עדותו של אריה ( לובה ) אליאב , שעמד בראש המפעל של הקמת חבל לכיש , בספרו קפיצת הדרך , ממחישה זאת : בחבל קמו 20 מושבים , כמעט כולם מושבי עולים , ש"חולקו" בין תנועת המושבים של "הפועל המזרחי , " הדתית כמובן , לבין תנועת המושבים הכללית , שנתפסה כתנועה חילונית . מכיוון שרוב העולים היו דתיים או מסורתיים , דאגה תנועת המושבים לכך שהפעילים הוותיקים שהופקדו על הדרכת המושבים החדשים יבואו מקרב חבריה הדתיים של התנועה . היה ניסיון אחד מצד גורמים חרדיים חיצוניים להסית על רקע דתי את מתיישבי המושב הראשון בחבל , עוצם , עולים מהרי האטלס , שתבעו להעבירם לחסות "הפועל המזרחי . " לדבריו לא היו בחבל עימותים סביב שאלת חינוכם של ילדי העולים . אלא שאותה דתיות מתונה , שלא גרמה בשנות ה50– לעימותים ישירים סביב נושאים דתיים , היתה אחוזה ודבוקה בתודעת הזהות העדתית . וכאשר זו צברה עוצמות , כל גילויי המצוקה התנקזו לתחושת האפליה העדתית , ולא בלי יסוד . הנטייה להיבדלות עדתית גברה ככל שהחריפה תחושת הקיפוח . וכך , בהבניית הזהות העדתית המזרחית השתתפו לא רק רגשות הקיפוח והאפליה , אלא כל מה שיכול היה לשמש כגורם מבדל מהגורם האשכנזי ההגמוני , ובכלל זה היחס למסורת ולדת . למעלה מיובל שנים לאחר אירועי השנים ההן עדיין פועלים ומשפיעים משקעי המרירות ותחושות הקיפוח שליוו את חרף השינויים באורחות חייהם בכלל ובשמירת מצוות בפרט , אין עולי המזרח רואים עצמם כחילונים ומקובלות עליהם אמונות יסוד בבורא עולם , בהשגחה פרטית וכיו"ב . הם דבקים באמונות בעלות עוצמה דתית גדולה , כגון ההילולה השנתית בהר מירון בל"ג בעומר ( כאן בתמונה משנת ( 1970 ליד מה שנחשב לקברו של ר' שמעון בר-יוחאי , המושכת אליה מאות אלפים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא