בין דת למדינה, בין חילונים לדתיים

עמוד:428

הדת שלה . ועוד זכאיות כל העדות המוכרות למימון ולסיוע ממלכתי במתן שירותי דת למאמינים , בבניית בתי תפילה ובשכר לכוהני הדת . העדות המוכרות בישראל משתייכות לכמה קבוצות . היהודים שהתקיימו , מבחינת החוק המנדטורי הנוהג , כ"עדה יהודית" מוכרת בתקופת המנדט הבריטי , חדלו עם קום המדינה להתקיים כעדה דתית , שהרי לאחר קום המדינה מוסדות " העדה היהודית" מתקופת המנדט , קרי : מוסדות היישוב , הוחלפו במוסדות ממלכתיים–כלליים ( אספת הנבחרים והוועד הלאומי פינו את מקומם לכנסת וממשלה של מדינה ריבונית ) ובמוסדות ממלכתיים–דתיים ( רבנות ראשית ומקומית , מועצות דתיות . ( העדה המוסלמית לא התקיימה כעדה מוכרת לא בתקופה העותמאנית ולא בתקופת המנדט הבריטי . מסיבות פוליטיות – החשש מהקמת ארגון דתי ארצי ולאומני – גם מדינת ישראל לא נתנה למיעוט המוסלמי הכרה פורמלית כעדה מוכרת . עם זאת מהבחינה המעשית גם היהודים וגם המוסלמים הם קהילות מוכרות לכל דבר , הזוכות לאוטונומיה דתית ולמימון ממלכתי . שאר העדות המוכרות בישראל הן העדות הנוצריות השונות ( היוונית–קתולית , המארונית , הסוריתאורתודוקסית , היוונית–אורתודוקסית , הארמנית–גרגוריאנית , הארמנית–קתולית , הסורית–קתולית , הכשדית–אוניאטית והאוונגלית–אפיסקופלית , ( העדה הדרוזית ועדת בני האמונה הבהאית . המוסדות הדתיים ( כגון בתי הדין הדתיים ) של היהודים , המוסלמים , הדרוזים והיוונים–אורתודוקסים הוקמו בתוקף חוקים , ואילו רוב העדות הנוצריות המוכרות שמוסדותיהן מתקיימים מכוח נהגים ותקנות פנימיים ויתרו על מימון ממלכתי לארגוניהן , לכמריהן ולפעולותיהן . עם זאת משרד הדתות הממלכתי מטפל בכל העניינים הקשורים בצרכים , בבקשות , במוסדות ובבעלי התפקידים של כל העדות הדתיות . לישראל יש כאמור דמיון למודלים הדמוקרטיים של " הכנסייה הרשמית , " "הכנסייה הנתמכת" ו"הקהילות המוכרות , " אך יש לומר שיש במדינת ישראל מהבחינה החוקתית–חוקית גם סטיות מכל המקובל במדינות דמוקרטיות ליברליות . בישראל חופש האמונה והפולחן – חירות הפרט לעבוד את אלוהיו לפי בחירתו , בצנעה ובפרהסיה – מבוסס על "דבר המלך במועצתו" משנת , 1922 שקבע כי "כל האנשים ייהנו מחופש מצפון מלא וחופש לקיים את מצוות דתם כל עוד נשמרים הסדר והמוסר הציבורי , " ועל מגילת העצמאות , שהבטיחה "חופש דת , מצפון , חינוך ותרבות . " ( לדבר המלך יש תוקף חוקי בגלל העברת כל חוקי המנדט הבריטי – למעט אלה שאינם מתיישבים עם הקמת המדינה ורשויותיה – לחוק המדינה בתוקף פקודת סדרי השלטון והמשפט משנת , 1949 ואילו למגילת העצמאות אין תוקף של חוקה או חוק , אך יש לה משמעות משפטית כהצהרת כוונות שלאורה מפרש בית המשפט העליון את החוק . באשר ל"חופש מדת" – היינו , יכולתו של הפרט לבחור באפשרות של לא להיות דתי , לא לקיים מצוות , לא להיות כפוף לחוקי הדת ולמצוותיה ולא להיזקק לשירות של רשות דתית למימוש זכויות וחירויות בסיסיות ( כגון נישואים , גירושים וקבורה ) – אין ישראל עומדת בדרישות הדמוקרטיה הליברלית . לא יכול להיות ספק שמנסחי מגילת העצמאות רצו לקיים משטר של חופש בענייני דת . גם בית המשפט הגבוה לצדק הכריז שוב ושוב על תמיכתו בעקרונות ליברליים–דמוקרטיים בתחום דת ומדינה . כך למשל פסק בג"ץ ש"על פי האמור בהכרזת העצמאות , יפורש כל חוק ותפורש כל סמכות כמכירים בחופש המצפון , האמונה , הדת והפולחן" ( בג"ץ . ( 292 / 83 עוד פסק בג"ץ שכל חקיקת–משנה הסותרת מושגי יסוד של חופש הדת או זכות אחרת מזכויות האדם המוכרות בתור שכאלה במשפט העמים תיראה כ ... " בלתי סבירה ואחת דינה להיבטל" ( בג"ץ . ( 103 / 67 עם זאת , מדינת ישראל אינה מממשת את החופש בענייני דת במלואו , כנהוג במערב הדמוקרטי , שכן דין התורה הוא חוק המדינה בתחום האישות , וגם בכמה וכמה תחומים אחרים החקיקה הדתית מתנגשת עם חירויות יסוד המקובלות במשטרים דמוקרטיים . הבעיה מתמצית בהבחנה בין חופש הדת הקיים בישראל לחופש מדת שאינו מצוי בה . על פי החוק , כל אזרחי ישראל כפופים לסמכותו של הממסד הדתי בענייני נישואים וגירושים , מצב העומד בסתירה לדגם הליברלי–הדמוקרטי . בניגוד לתקופת היישוב , שאז ההצטרפות לכנסת ישראל היתה וולונטארית , דווקא משנהיתה ישראל למדינה ריבונית דמוקרטית , האמורה לכאורה להקפיד הקפדה יתרה על זכויות הפרט , הוחל "חוק שיפוט בתי דין רבניים ( נישואין וגירושין ) תשי"ג " 1953 – על כל אזרח יהודי וגם על כל תושב יהודי שאינו אזרח , בלי להתחשב ברצונו החופשי . השופט העליון משה לנדוי קבע אמנם חד–משמעית כי הגבלות דתיות בענייני נישואים וגירושים ששורשיהן בחוק הדתי והמתבססות על סמכות שיפוט רבנית אינן עולות בקנה אחד עם "חופש המצפון וחופש הפעולה הכרוך בו . " אבל , להלכה , בישראל אי אפשר למשל להינשא בנישואים אזרחיים , וכל גבר ואישה המבקשים להינשא כחוק , חייבים לעשות זאת בטקס דתי שעורך נציג רשות דתית בהתאם לחוקי הדת שבני הזוג משתייכים אליה . ( ר' עוד בערך המעמד האישי בישראל במדור זה ( . כפיית עקרונות הלכתיים , גם אם הדבר נעשה באמצעות חוקי מדינה שהתקבלו בכנסת כדת וכדין , היא בעייתית מנקודת ראות דמוקרטית , שהרי כל כפייה דתית מנוגדת לנהוג ולמקובל בדמוקרטיה ליברלית–מערבית . אין ספק שמצב חוקי זה פוגע

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא