שבועות

עמוד:418

סמלי החג היו תהלוכה חגיגית שבה נישאת תוצרת חקלאית למיניה , בתוך כדי שירה וריקודים , אל מקום התכנסות שבו נישאים דברים מעניינו של היום . חיל ; נו הנועז של החג בא לידי ביטוי ביצירת האנלוגיה בין הבאת הביכורים לבית המקדש לבין הבאתם אל "הקרן הקיימת לישראל , " שעסקה ב"גאולת הקרקע" ובהבטחת בסיסו הטריטוריאלי של המפעל הציוני . זעירא מדגיש את "השוני העקרוני" בין מעמד הביכורים במקרא לזה שבהתיישבות : "עובד האדמה בימי המקרא הביא את ביכוריו אל בית המקדש כדי לחלות את פני אלוהיו ולבטא את אמונתו המוחלטת בו ; ואילו איש ההתיישבות העובדת הרים את תרומתו לבניין הארץ , שבעיניו היתה המשימה הלאומית של הדור . " דבקותם של החלוצים במסורת היהודית הכתיבה להם את קיומו של הטקס ביום החג עצמו , אך מה שבעיניהם נתפס כקידושו של היום נתפס בעיני חוגים דתיים כחילולו בנסיעה אסורה ובשאר עברות על חוקי הדת . מהתנגשות פרשנית זו נוצר עימות ציבורי נרחב בין הרבנות הראשית , שעשתה אז את צעדיה הראשונים על פי חוקי המנדט הבריטי , לבין חלוצי העמק ו"תנועת העבודה" על פלגיה . עימות זה , ששורשיו מצויים כבר בפולמוסי הקונגרסים הציוניים הראשונים , נגע בעוצמה רבה בלב לבה של המחלוקת הפנים–יהודית : האם זכותם של יהודים שבחרו באורח חיים חילוני לפרש את מסורות הדורות הקודמים , לפעול בתוכן כראות עיניהם ולעשות כן בתוך המסגרת הלאומית המתחדשת בלי קבלת רשות משאר השותפים למסגרת זו ? עיצובו של חג הביכורים היה דוגמה חיה למהפכה תרבותית משמרת סמלים ומחדשת תכנים , שענתה במרץ רב תשובה חיובית לשאלה זו . המחלוקת הסוערת סביב חג הביכורים בין הציבור הדתי , והרב קוק בראשו , לבין יישובי עמק יזרעאל , וקיבוץ עין–חרוד בראשם , פרצה בקיץ , 1926 בשנה השלישית לחגיגת החג בעמק . הרב י"ל פישמן ( מיימון , ( מראשי "המזרחי , " תקף בחריפות את "המוסדות הלאומיים" על שלא מנעו את "חילול החג . " רבני הציונות הדתית ראו בכך הפרה של החלטות הקונגרס הציוני הי"ב ( קרלסבד , . ( 1921 היישובים , שהיו שותפים ליוזמת החגיגה בעמק , דחו את ההתקפות ועמדו על זכותם לעצב בדרכם את חגי ישראל . הלחץ הדתי על ההנהגה הלאומית הלך וגבר . מחלוקת זו הסעירה גם את הקונגרס הציוני שהתכנס בבאזל ב . 1927– הרב מאיר ברלין ( בר–אילן ) ייצג את המזרחי וחיים ארלוזורוב ייצג את תנועת הפועלים . הקונגרס נענה בהחלטותיו לתביעת הדתיים . המוסדות הלאומיים תבעו מהסתדרות העובדים להטיל את מרותה על יישובי העמק , וזו נענתה ללחצים , בין השאר משום שידעה כי סירובה עלול לסכן את תקציבי התנועה הציונית . המוסדות הציעו ליישובי העמק לקיים את החגיגה למחרת החג . לחץ נוסף הופעל באמצעות " תנובה" שעה שהרבנות הראשית הודיעה כי לא תיתן תעודת כשרות לתוצרת חקלאית של קיבוצים שישתתפו בחגיגת העמק . קיבוץ עין–חרוד ניסה להדוף את הלחצים . דובריו טענו כי " התנגדות החוגים הדתיים היא עדות מדרגה ראשונה לחיוניות הגלומה במעשה ההתחדשות התרבותי והמעמדי " , ותבעו " לשמור על המסורת שלנו , לחוג את החג ביומו כמקדם . " הפרוטוקולים של אספות הקיבוצים מאותם ימים משקפים את ההיקרעות בין הרצון שלא להיכנע ולהישאר נאמנים לעקרונותיהם במימוש זיקתם למורשת היהודית על פי השקפתם , לבין הרתיעה מהפרת המרות ההסתדרותית והחשש מסנקציות כלכליות . יישובי העמק נכנעו לבסוף וחגיגת הביכורים הועברה , למן שבועות תרפ " ט , ( 1929 ) אל מחרת החג . בשנות ה30– הלך ורב מספר המשתתפים בחגיגות הביכורים בעמק , שנעשו שם דבר , ונהרו אליהן לא רק מיישובי העמק , אלא גם מיישובים , מערים וממושבות שבמקומות אחרים בארץ . ב , 1927– בעקבות הסערה סביב חגיגות הביכורים בעמק , נערכה בחיפה חגיגת ביכורים בהשתתפות רבבות מבוגרים ובני נוער מכל רחבי הארץ , מן הערים והמושבות ומההתיישבות העובדת . באותה שנה קמה גם "מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל , " והיא אימצה מיד את החג , כמנוף לגיוס תמיכה בפעולותיה . ב1928– נערכה חגיגת הביכורים הראשונה בתל–אביב . החוקרת נילי אריה–ספיר מציינת כי "כבר בחג הפרחים נרמז בעיתונות התקופה , שהיתה מגמה להעביר את כתר בירת ישראל לתל–אביב , שהיתה אז העיר המפותחת ביותר בארץ , כשהמרכז יהיה בעל אופי לאומי–חילוני . ... עם הגשת הביכורים לקרן הקיימת ופדייתם ע"י שליחיה הם נעשו לסמל חילוני במקום דתי . " בחגיגת הביכורים הראשונה , שבה השתתפו רבים מתושבי העיר ומיישובי הסביבה , צעדה תהלוכה ובראשה , כפי שתיאר דבר , "הלכה תזמורת התלמידים של הגימנסיה 'הרצליה . ' עגלה רתומה לשני שוורים הובילה 'כל טוב' ממקוה–ישראל . משכונת בורוכוב באה עגלה רתומה לסוס ומיתר המקומות אבטומובילים . הילדים והמרכבות היו מקושטים פרחים וירק . " אנשי המזרחי יצאו חוצץ נגד חגיגות הביכורים , בטענה כי הניסיון לשחזר את טקסי הבאת הביכורים לבית המקדש יש בו משום פגיעה קשה במסורת . לאחר משא ומתן ממושך הגיעו המזרחי ומועצת המורים לכלל פשרה , שלפיה לא יהיה בטקס כל ניסיון לחקות את הטקס העתיק , אלא הוא רק יזכיר בדרך מתאימה את אופן הבאת הביכורים בימי המקדש . הסכם הפשרה קבע כי הטקס ייקרא "חגיגת זיכרון הביכורים" ( במקום "חגיגת הביכורים , ( " והטקסטים של הטקס שונו בהתאם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא