ל"ג בעומר

עמוד:413

של התורה בספר דברים : "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה " ... ( טז , ט . ( ההנחיה הפיוטית–משהו הזאת בדבר תיאר ; כ 9 המדויק של חג השבועות נהפכה , בתקופת המשנה והתלמוד , לסלע מחלוקת חריפה בין הצדוקים לפרושים ( או בין בייתוסים לחכמים , ( ששיקפה מאבק חסר פשרות בין חסידי לוח השמש ( הצדוקים ) לבין חסידי לוח הירח ( הפרושים , ( שידם היתה על העליונה ( לפי הגרסה הצדוקית , חג השבועות חל בכ"ו בסיון ולא בה' בסיון . ( ( למבט חדש על המשמעות העמוקה של מחלוקת זו על הלוח העברי – ר' הזרמים והמחלוקות בתקופת הבית השני במדור זיכרון , מיתוס והיסטוריה ( . השערה רווחת היא שבתקופה הזאת , ספירת העומר , שבין ביכורי קציר שעורים לביכורי קציר חיטים , נהגו חקלאים להתפלל לבל ייפגעו שדותיהם ממכת ארבה או משידפון . משנעשה י"ח באייר ליום בעל ייחוד משלו , השתלטה עליו זהותו כאחד מימי ה"ספירה , " ושמא אף כיסתה – בכוונה או שלא בכוונה – על סיבה ברורה וגלויה לייחודו . מנהגי אבלות הנוהגים בימי ספירת העומר נזכרים לראשונה בספרות הגאונים כמנהג עתיק . פרשנים מסורתיים קישרו זאת לסיפור במסכת יבמות שמותם במגפה של עשרים וארבעה אלפים מתלמידי רבי עקיבא אירע , בימי הספירה . ל"ג בעומר עצמו אינו נזכר בתלמוד . רק בספרות ימיהביניים יש אזכור של החג ושל כמה מהמנהגים שנהגו בו . הסברים ותירוצים שונים הוצעו לציונו המיוחד של תאריך זה . מתוך פירוש רמזים שהגיעו לידינו , יש המשערים כי ביום זה אירע ניצחון חשוב בתקופת מרד בר–כוכבא , והיה רצון להסתיר את עילת השמחה מפחד השלטון הרומי . ויש גורסים , כי מחמת שסופו של המרד היה בכי רע , הוצנע זיכרון זה ובמרוצת הדורות ניטשטשו נסיבות לידתו , אף שהמועד עצמו נותר על מכונו . כאמור , בספרות חז"ל , מכל מקום , אין שום ביטוי לייחודו של יום זה במסגרת "ימי הספירה , " וניתן לומר שקיומו הכעיןמחתרתי החל לצוף ולעלות בימי הביניים . המהרי"ל ( ר' יעקב מולין ממגנצא ) מתאר בפירוט את אופן חגיגת ל"ג בעומר באשכנז של אותם ימים , שכללה יציאת בחורים לטיולים אל מחוץ לעיר , "משחקים של ריצת רגליים" ועוד . השולחן ערוך של ר' יוסף קארו בצפת , קובע ש"נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר , מפני שבאותו הזמן מתו תלמידי רבי עקיבא . נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג בעומר , שאומרים שאז פסקו מלחמות . " הרמ"א ( משה בן ישראל איסרלש , ( בעל מפת השולחן , המקבל , חולק או מוסיף על השולחן ערוך מנקודת המבט האשכנזית , מוסיף כאן : "ומרבים בו קצת שמחה . " על פי אחת המסורות , בל"ג בעומר נבלמה מגפה שפקדה את תלמידי רבי עקיבא ומכאן שמחת היום . כך נקבע ייחודו של יום זה בתוך "ימי הספירה , " שבהם נוהגים מנהגי אבלות , כגון שאין מסתפרים ואין מתחתנים : פסק זמן של " שמחה" בתקופה של מנהגי אבלות . מן המאה ה16– ואילך הפכו המקובלים הלוריאנים ( תלמידי ר' יצחק לוריא , האר"י ) את ל"ג בעומר ליום הילולה לכבודו של רבי שמעון בר–יוחאי ( רשב"י , ( שלפי המסורות העממיות זהו יום הולדתו , יום מותו , יום צאתו מן המערה ואף יום נישואיו . המקובלים , ברצותם להעניק לספר הזוהר , שנתחבר במאה ה , 13– תוקף של קדושה יתרה , ייחסו אותו לרשב"י . ה"הילולה דרבי שמעון בר–יוחאי" כוללת הדלקה מרובה של אש ושל נרות , ריטואלים של תפילה ושמחה וכן את טקס ה"חאלקה" – תספורת ראשונה לפעוטות בני שלוש שנים . סמל המדורה שנוהגים להדליק בל"ג בעומר נקשר תחילה , במסורות העממיות , הן למרד הגדול והן למרד בר–כוכבא . במהלך הדורות השתרש הקישור בין ל"ג בעומר למרד ברכוכבא , ואל המדורה הצטרפו סמלים נוספים – הקשת והחץ והיציאה של בני הנוער אל היער או אל השדה לשחק במשחקי מלחמה ומרד . עם ההתעוררות הלאומיות היהודית נותר ל"ג בעומר על כל סמליו – המדורה , הקשת וחץ , היציאה אל חיק הטבע – כמעט ללא שינוי . בתמונה : ריקודים מסביב למדורה , לוד 1968

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא