משפט, אתיקה, דת ורפואה בישראל

עמוד:358

בהקשר הזה ראוי גם להזכיר את עניין תרומות הביציות במסגרת טיפולי הפריה חוץ–גופית . ישראל בולטת בעולם בשיעור ההפריות האלה , המתבצעות בה בכל שנה , בנגישות הטיפולים גם למי שאינם נשואים , ובהיקף המימון הציבורי שנותן ביטוח הבריאות הממלכתי . יחד עם זאת , שאלות הלכתיות בדבר הספק–ממזרות של ילדים שנולדים מהפריה רפואית , בנסיבות מסוימות , מנעו עד היום חקיקה של הכנסת שתקבע את מעמדם החוקי של הילדים , והפרקטיקה הרפואית מוסדרת בחקיקת משנה של שר הבריאות . התקנות שהותקנו לעניין הזה אינן מתירות תרומת ביציות של נשים שהן עצמן אינן עוברות טיפולי פוריות , בגלל הסיכונים הכרוכים בכך . נטילת ביציות היא הליך רפואי פולשני הכרוך בטיפול הורמונלי אינטנסיבי ובהרדמה כללית , עם סיכונים נלווים , לרבות מוות . כמו כן התקנות אינן מתירות תשלום בעבור תרומת ביציות ממטופלות , בהתאם לנורמה המקובלת בעולם הרואה בכך מקרה פרטי של איסור הסחר באיברים . התוצאה היא מחסור חמור בביציות לטיפולי פוריות , וגם כאן הומצא פתרון של ייצוא הבעיה אל מחוץ לגבולות המדינה , מתוך ניצול פערים כלכליים גלובליים . נוצר מצב שבו רופאים ישראליים היו לשותפים בהקמה ובהפעלה של מרפאות בארצות אחרות , המציעות לבעלי היכולת תרומות ביציות מנשים הזקוקות לכסף . ולהבדיל מן הסחר הבין–ארצי בכליות , הדבר אף נעשה בחסות התקנות אשר תוקנו כדי לאפשר זאת באופן חוקי . שיבוט גנטי דוגמה נוספת לסוגיה אתית נכבדה שבה נוקטת ישראל עמדה שהיא שונה מהרבה מזו של אומות אחרות בעולם , במידה רבה בהשפעת הגישה ההלכתית , היא סוגיית שיבוט האדם . ( cloning human ) שיבוט הוא שיטה שבה מסירים גרעין מתוך ביצית ומחליפים אותו בגרעין של תא אחר , ולאחר מכן מגרים את הביצית להתחלק כאילו הופרתה בזרע . הכבשה דולי נולדה משיטה זו ב , 1997– והיא היתה זהה מבחינה גנטית לכבשה הבוגרת שממנה נלקח התא שגרעינו הושתל בביצית . מבחינה תיאורטית , ניתן להשתמש באותה שיטה כדי לשכפל ולהוליד בני אדם זהים , אם כי הדבר טרם נעשה . בעקבות לידתה של דולי מיהרו מדינות רבות לחוקק חוקים שאוסרים שיבוט אדם . גם ישראל חוקקה חוק כזה , בתחילת , 1999 כהוראת שעה שתוקפה לחמש שנים , והיא הוארכה לחמש שנים נוספות ב . 2004– בשנת 2001 יזמו צרפת וגרמניה בארגון האומות המאוחדות הצעה לאמץ אמנה בינלאומית שתאסור את שיבוט האדם . בדיונים שהתקיימו סביב ההצעה , התברר כי קיימת תמימות דעים בין אומות העולם שיש לאסור שיבוט למטרות רבייה . כך , למשל , קובעת ההצהרה האוניברסלית בדבר הגנום האנושי וזכויות האדם , משנת , 1997 שיש לאסור "פרקטיקות המנוגדות לכבוד האדם , כדוגמת שיבוט של אדם למטרות רבייה" . ( reproductive cloning of human beings ) בדומה לכך , קבעה תוספת לאמנה האירופית בדבר זכויות האדם וביורפואה , בשנת , 1998 כי יש לאסור כל התערבות שמטרתה ליצור אדם שהוא זהה מבחינה גנטית לאדם אחר . חילוקי דעות נותרו רק בנוגע למחקר בשיבוט כדי ליצור תאי גזע עובריים למטרות מחקר רפואי , שבו היישום הצפוי העיקרי הוא גידול של רקמות להשתלה . העובדה שבישראל נחקק האיסור על שיבוט האדם רק כהוראת שעה , כלומר באופן זמני , מורה על הסתייגות מאיסור החלטי של השימוש בטכנולוגיה זו . ההתנגדות העקרונית לשיבוט האדם כמה טעמים לה . ראשית , כפי שעולה מהמסמכים הבינלאומיים שצוטטו , השיבוט נחשב להתערבות הפוגעת בכבוד האדם . היטיב להסביר זאת יורגן הברמאס , איש ההגות הגרמני , במסתו "טיעון נגד שיבוט בני אדם : " "השליטה השרירותית על המערכת הגנטית של אדם אחר תכונן מערכת יחסים בין–אישית שטרם נודעה עד כה בין היוצר למיוצר , ... ובעיקרון לא ניתן לשנות [ ה ] ליחסים בין שווים . " שנית , יש השפעה פוליטית רבה להתנגדות הדתיתהנוצרית לכל מחקר בעוברי אנוש . וגם אלה שרואים את התועלת במחקר בעוברים שומרים על כלל אתי שיש להשתמש בעוברים קיימים ( כלומר , בביציות מופרות עודפות מטיפולי פוריות ) אבל אין ליצור מלכתחילה עוברים למטרות מחקר . שלישית , יש להביא בחשבון את הצורך במספר רב של ביציות גם למחקר וגם ליישומים עתידיים , והשאלה של מקור הביציות מעוררת סוגיות נכבדות בנוגע לכבוד האישה וחשש מפני ניצול נשים וסחר בביציות . כך , בתחילת , 2006 נתגלה כי חוקר מקוריאה , אשר הודיע בשנה הקודמת כי הצליח לשבט עוברים אנושיים , סילף נתונים של המחקר , לרבות נתונים על הביציות שבהן השתמש . ועדת חקירה מצאה כי נעשה שימוש ב 2 , 061– ביציות מ129– נשים , שחלק לא מבוטל מהן נזקקו לטיפול רפואי בעקבות התרומה . העמדה הרווחת בישראל בסוגיה הזאת היא שונה בתכלית השינוי . לפי הגישה ההלכתית שהוצגה בדיון הציבורי בישראל סביב חקיקת הכנסת , לרוב פוסקי ההלכה אין כל התנגדות עקרונית למחקר בעוברים אם אפשר להפיק מכך תועלת רפואית . נוסף על מצוות "פרו ורבו" ו"רפא ירפא" יש נורמות תרבותיות ישראליות שמעודדות ילודה ותומכות בפיתוח של שיטת הולדה חדשה כפתרון לבעיות פוריות או לצרכים רפואיים אחרים ( כגון במקרה של הולדת ילד שיהיה מתאים מבחינה גנטית לתרום מוח עצם לאח או אחות חולה . ( במדינה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא