התקשורת בניסיון ליצור ישראליות חילונית

עמוד:337

הראשונים שלאחר הקמת המדינה , היה רובה של העיתונות הכתובה אידיאולוגי . העיתונים שימשו כלי ביטוי למפלגות שונות , ופנו בעיקר לקהלי יעד ספציפיים . התהליך ההיסטורי החד–כיווני שעברה העיתונות בישראל מתקופת היישוב עד סוף המאה ה20– הוא תהליך של שקיעה אטית של העיתונות המפלגתית 25 ) עיתונים מפלגתיים נסגרו במשך תקופה זו ) ועלייתה של העיתונות המסחרית הפופולרית . האחרונים שנעלמו מהמרחב הציבורי היו דבר , עיתון ההסתדרות , ועל המשמר , עיתונה של מפלגת מפ"ם , שהיתה מרכזית בפוליטיקה הישראלית בשנות ה . 50– תפוצתם ההולכת וגדלה של מעריב ( נוסד ב ( 1948– וידיעות אחרונות ( נוסד ב , ( 1939– "עיתוני הערב" המסחריים , סימנה את שקיעתה של העיתונות המפלגתית מסוף שנות ה . 60– עם זאת ראוי לציין שבתחילת המאה ה21– עדיין מופיעים עיתונים ( דוגמת הצופה , המודיע ויתד נאמן ) הפונים לאוכלוסייה הדתית והחרדית , ומתפקדים כאמצעי תקשורת תוך–מגזריים . דעיכת העיתונות המפלגתית מאפיינת גם מדינות מערביות אחרות ונובעת בחלקה מירידה במעמדן המרכזי של המפלגות בחברה . יחד עם התמסחרותה של העיתונות התרחש תהליך של רכישת מעמד דומיננטי של עיתון יחיד , ידיעות אחרונות , שנעשה לספק המידע החדשותי של יותר מ 70 % – מכלל קוראי העיתונות בישראל . הטענה הרווחת בין חוקרי תקשורת היא שהתמסחרות של העיתונות ( החודרת אפילו לעיתון הארץ , הנתפס כעיתונן של האליטות , ( והשתלטותו של יומון יחיד על רובו של השוק , תורמים לרידוד הדיון הציבורי . שעה שהעיתונות הכתובה בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים של המדינה פנתה לקהלים ספציפיים ( אידיאולוגיים ו / או אליטיסטיים , ( הרדיו ( מאז "קול ירושלים" שהוקם על ידי הממשל המנדטורי ב , ( 1936– ואחריו הטלוויזיה , היו נגישים למרביתם של הישראלים ונעשו ( כל מדיום בזמנו ) לכלי המרכזי בשיקוף ובהעצמה של המגמות והתמורות בתרבות הישראלית המתפתחת . בתקופת היישוב נשא רובה של העיתונות הכתובה אופי אידיאולוגי . בתמונה משנת : 1910 מערכת "האחדות , " עיתון "פועלי ציון" בארץישראל , מימין לשמאל – רחל ינאית , דוד בן-גוריון , יעקב זרובבל ויצחק בן-צבי

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר