עלייתה ושקיעתה של תנועת העבודה הישראלית

עמוד:317

קרבה זו אחראית גם היא להתרחקותה של תנועת העבודה הישראלית מן האתוס השמאלי ולנכונותה לאמץ היבטים חברתיים של הקפיטליזם , על גילוייו החדשים – ההפרטה והגלובליזציה . וכך – ומן הסתם ישראל אינה יחידה בחלוקה זו – במקום החלוקה הדואלית לשמאל ולימין נוצרה כאן חלוקה ארבע–קודקודית : שמאל חברתי שהוא גם שמאל מדיני ; ימין חברתי שהוא שמאל מדיני ; ימין חברתי שהוא גם ימין מדיני ; ושמאל חברתי שהוא ימין מדיני . השמאל שהוא גם חברתי וגם מדיני לא פרץ מעולם , בדעת הקהל הישראלית , את מחסום ה . 15 % – וחרף ניסיונות רבים לא הצליח להתחבר אל השמאל החברתי שבימין המדיני ולהציג יחד עמו סדר יום משותף . הירידה בכוחה של תנועת העבודה הישראלית היתה מתונה ונמשכה שנים רבות . למעשה , היא החלה כבר בראשית שנות ה , 50– בהפסקה קצרה בשנת 1959 ואחר כך שוב ב , 1965– שבה השיגו המפלגות הקשורות בהסתדרות – מי יותר ומי פחות – רוב בכנסת . ירידה זו בכוחה האלקטורלי של תנועת העבודה ( שניסתה למתנו בעזרת איחודים ו"מערכים ( " נמשכה ברציפות . בשנת 1977 ( הידועה כשנת המהפך , משום שלראשונה התהוותה כאן קונסטלציה חדשה שאפשרה הקמת ממשלה שלא בראשותה של מפא"י"– העבודה ( " נוצר למעשה תיקו בין גוש הימין לגוש השמאל . מצב זה של איזון רופף נמשך , מתוך טלטלות לא גדולות לכאן ולכאן , וגם הביא לחילופים בראשות הממשלה בין שני הגושים ( בגין , שמיר , פרס , שמיר , רבין , נתניהו , ברק , ( עד שהופר בראשית שנות האלפיים עם בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה ועם ירידת כוחן המאוחד של מפלגות השמאל ( ובכלל זה קולות המפלגות "הערביות ( " עד כדי פחות מ 40 % – מן המצביעים בבחירות הכלליות . יש הסבורים שזו תופעה שאין חזרה ממנה ויש הרואים בה תופעה זמנית העשויה לשוב ולהשתנות . ואמנם בבחירות 2006 הסתמן כאילו שינוי מגמה , אבל הוא נבע מקיומה של מפה פוליטית חדשה שטרם הובהרו בה עמדות היסוד האמיתיות של אחד ; ת מהמפלגות , יותר מאשר מהיפוך המגמה של הידרדרות כוחה של תנועת העבודה . יש גם המוצאים כאן תופעה דומה לירידת כוחו של השמאל בחלקים גדולים של אירופה . ייתכן שיש כאן דמיון מסוים , אבל הסיבות לירידתה של תנועת העבודה בישראל נעוצות בהיסטוריה המיוחדת שלה , בגורמים אובייקטיביים , דמוגרפיים , תרבותיים ומדיניים , ובמידת מה גם בשגיאות שעשתה הנהגתה . לקריאה נוספת : אריה ( לובה ) אליאב , סולם ישראל – חלום ושברו , תל–אביב , זמורהביתן–מודן . 1976 יצחק בן–אהרון , בעין הסערה – פרקים במאבקי דורי , תל–אביב , הקיבוץ המאוחד תשל"ח . מיכאל בר–זוהר , בן–גוריון , כרכים א - ' ג , ' תל–אביב , עם עובד . 1977 דן הורוביץ ומשה ליסק , מיישוב למדינה , יהודי ארץ–ישראל בתקופת המנדט הבריטי כקהילה פוליטית , תל–אביב , עם–עובד . 1990 דן הורוביץ ומשה ליסק , מצוקות באוטופיה , ישראל – חברה בעומסיתר , תל–אביב , עם–עובד , . 1990 אורי יזהר , תנועת העבודה משקיעה לתקווה , תל–אביב , עם–עובד . 1983 גדי יציב , החברה הסקטוריאלית , ירושלים , מוסד ביאליק . 1999 אלקנה מרגלית ( עורך , ( השמאל המאוחד – דרכה החברתית של מפ"ם בראשית המדינה , 1954-1948 גבעת–חביבה , יד יערי . 1991 זאב צחור , החזון והחשבון – בן–גוריון בין אידיאולוגיה לפוליטיקה , תל–אביב , ספרית פועלים וידיעות אחרונות . 1994 רוביק רוזנטל ( עורך , ( שורש הדברים , עיון מחודש בשאלות עם וחברה , קובץ מוקדש ליאיר צבן ביובלו , ירושלים , כתר , . 2005 דוד שחם , ישראל 50 השנים , תל–אביב , עם–עובד , . 1998 זאב שטרנהל , בניין אומה או תיקון , תל–אביב , עם–עובד . 1995 אניטה שפירא , "עלייתה ושקיעתה של תנועת העבודה הישראלית , " בתוך ההליכה על קו האופק , תל–אביב , עם–עובד . 1989 יונתן שפירא , חברה בשבי הפוליטיקאים , תל–אביב , ספרית פועלים . 1996 הירידה בכוחה האלקטורלי של תנועת העבודה התבטאה בשנת 1977 בהקמתה של ממשלה שלא בראשות מפא"י-העבודה . בתמונה : פתיחת מושב הכנסת התשיעית , שבה נבחר מנחם בגין לעמוד בראשות הממשלה

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר