מיתוסים ועיצובו של זיכרון קיבוצי בתרבות הישראלית

עמוד:300

מיתוסים ועיצובו של זיכרון קיבוצי בתרבות הישראלית יעל זרובבל לכל אומה יש מיתוסים המעצבים את זהותה הייחודית ואת תפיסת העבר שלה ותורמים להתגבשות תרבותה הלאומית . למונח מיתוס משמעויות שונות בשיח האקדמי ובשפת היומיום , ולפיכך חשוב להבהיר את משמעותו בהקשר הזה . כאן מוגדר מיתוס : סיפור על אירוע או דמות מן העבר שהוא מציגם כבעלי משמעות סמלית חשובה בתולדות החברה או במורשתה התרבותית . המיתוס נהפך לטקסט בעל צביון מקודש שנותן מסגרת להבנת התפתחותה של החברה ואינו נבחן באמת המידה של תקפות היסטורית ; הוא מעביר מסרים אידיאולוגיים לדורות הבאים ומשמש מקור השראה להבנת ההווה . משמעותו של המיתוס נבנית באמצעות כלים תרבותיים שונים , כגון טקסטים ספרותיים ואמנותיים , אתרי זיכרון טמפורליים או מרחביים , טקסי הנצחה והשיח החינוכי והפוליטי . ככל שרבים הרבדים התרבותיים השונים השותפים להבניית משמעותו של המיתוס , כן מתעצם מעמדו כטקסט פרשני המחבר בין העבר להווה . ברוח זו ניתן להבין את החשיבות של יצירת מיתוסים לאומיים בתרבות העברית בתקופת היישוב ובשנים הראשונות לקיום המדינה . המיתוסים גובשו ככלים לעיצוב של הזיכרון הציוני ושל הערכים הלאומיים של החברה החדשה . הם חיזקו את הסמליות של קשר ישיר בין פרקים מסוימים מן העבר היהודי הלאומי בעת העתיקה לתקופת הציונות המודרנית , מתוך המעטה בערכה של הגולה או אף שלילתה . גישה סלקטיבית זו אל העבר היהודי שמרה על מסגרת רחבה של המשכיות היסטורית , אך העדיפה לפרש מחדש אתרי זיכרון ודפוסי זיכרון מסורתיים לצד יצירת אתרי זיכרון חדשים . כך אימצה החברה הישראלית את לוח השנה היהודי כבסיס ליצירת זמן מקודש והסתפקה במספר מצומצם של מועדים חדשים . עם זה עברו החגים המסורתיים תהליך של פרשנות חילונית שהבליטה את היבטיהם החברתיים , הלאומיים והפוליטיים וצמצמה בחשיבותה של פרשנותם המסורתית–הדתית או אף התעלמה ממנה . כך , לדוגמה , נשמר מעמדו של חג הפסח בזיכרון היהודי כמועד מרכזי להנצחתה של יציאת מצרים , אך בהדגשת משמעותו כחג המסמל מאבק לשחרור לאומי ולגאולת העם וכחג האביב . מסריו החילוניים המודרניים של הפסח באים לידי ביטוי מובהק בהגדות שחוברו בתנועות הקיבוציות . חג החנוכה , שהיה בעל חשיבות משנית בתרבות המסורתית , נהפך לחג מרכזי בתרבות העברית הלאומית . הפרשנות החילונית המודרנית של החג הבליטה את מרד המכבים ואת סיפורי גבורתם ודחקה לשוליים את שחרורו וטיהורו של בית המקדש ואת נס פך השמן שהיו במוקד הזיכרון המסורתי . בד בבד עם חילון משמעותם של אתרי זיכרון מסורתיים נוצר כר פורה ליצירת מיתוסים חדשים המבוססים על אירועים בעבר היהודי שהודחקו או פורשו פירוש שלילי . סיפור מצדה שהתרחש בסוף המרד נגד הרומאים ( שנת 73 לספירה ) הוא דוגמה בולטת לסיפור שולי בכרוניקת העבר שלא זכה להכרה במסורת היהודית ועבר תהליך הסמלה כמיתוס גבורה מרכזי בתרבות העברית החדשה . מיתוס מצדה עלה מתוך התייחסות בוררנית לכתביו של יוספוס פלאוויוס . מיתוס זה מפרש את מותם של כאלף "הקנאים" שנטלו את חייהם וחיי משפחותיהם כעדות לאהבת החירות וכרוח גבורה ומציג את הנכונות להקרבה פטריוטית כמודל חלופי לדפוס הגלותי של מוות על קידוש השם . הפרשנות הזאת לטקסט של יוספוס נוצרה מתוך התעלמות מזיהוים של אנשי מצדה כאנשי כת הסיקריקים , שעמדותיהם זכו לביקורת חריפה מצד יוספוס , ומהבעייתיות שביחסה של המסורת היהודית להתאבדות קיבוצית . מרד בר–כוכבא נגד הרומאים 135-132 ) לספה"נ ) הוא דוגמה נוספת לפרשנות המחודשת של עבר שמשמעותו בזיכרון היהודי היתה בעיקרה שלילית . דמותו של בר–כוכבא , מנהיג המרד , היתה נתונה במחלוקת במסורת היהודית והביקורת החריפה על מנהיגותו שעוררה תקוות משיחיות לגאולה באה לידי ביטוי במה שנחשב לכינוי הגנאי "בר כוזיבא , " המופיע בטקסט התלמודי ואף במקורות מאוחרים יותר . בניגוד למגמה הזאת , בחרו הזיכרון הציוני והתרבות העברית להציג את דמותו של מנהיג המרד כגיבור נערץ בזכות העזתו , אהבת הדרור שלו ויכולת מנהיגותו והחליפו את "בר כוזיבא" המסורתי בשם המשיחי , "בר כוכבא , " שנשמר במקורות זרים . השינוי המרחיק לכת במשמעות האירוע היה כרוך גם בהסבת הנצחתו מיום הצום של תשעה באב , שנועד להנציח אירועים טראומטיים מרכזיים בעבר היהודי , לחגיגת ל"ג בעומר . אתר זיכרון חדש התמקד בניצחון המוקדם של המרד ובכך עמעם את כישלונו של המרד והחורבן שבא בעקבותיו . לצד המיתוסים המבוססים על העת העתיקה או על המסורת העלתה התרבות העברית מיתוסים חדשים מתקופת ההתיישבות הציונית והמדינה . ההגנה על תל–חי , יישוב ספר זעיר בגליל העליון , ב , 1920– היא דוגמה בולטת לאירוע שעבר תהליך הסמלה מיידי ונהפך למיתוס מכונן של החברה הישראלית . גיבורו המרכזי של קרב תל–חי היה יוסף טרומפלדור , ומילותיו האחרונות לפני מותו ביום הקרב – "טוב למות בעד ארצנו" – נעשו לסיסמה פטריוטית מרכזית בחינוך הנוער העברי . דמותו של טרומפלדור , "הגיבור הגידם , " הוצגה כמודל של

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר