תרבות חילונית בישראל

עמוד:258

הראשונות של המדינה היה דומה למצב שהיה קיים בתקופת " היישוב , " אבל גלי העומק של הגורמים שהביאו , בשנות ה50– לקיומה של המדינה , לשינויים מופלגים בהרגלי צריכת התרבות של תושביה כבר היו מורגשים בשנותיה הראשונות . העלייה ההמונית בשנים הראשונות של המדינה הפכה בתוך שלוש–ארבע שנים את היישוב הוותיק ( שגם הוא לא היה מונוליטי והיו בו הרבה יסודות שהשפה העברית היתה זרה להם והיו מנוכרים לתרבות העברית שנוצרה בארץ בארבעים השנים הראשונות של המאה ה ( 20– למיעוט . בתוך ארבע שנים , מראשית שנת 1948 עד סוף שנת , 1951 נוספו ל 600 , 000– היהודים שישבו בארץ ( שיותר מ 100 , 000– מהם הגיעו לארץ אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ועדיין היו בראשית התאקלמותם בסביבה התרבותית החדשה ) קרוב ל 700 , 000– עולים חדשים . רובם מאירופה , אבל חלק ניכר מהם ( העתיד בתוך זמן קצר להיעשות לרוב ) מארצות האיסלאם . בשנות ה50– הראשונות כבר הגיע מספר "העולים החדשים" לכדי שני שלישים ממספר היהודים תושבי הארץ . נתונים דמוגרפיים אלה אחראים לחלק משינוי ההדגשים בצריכת התרבות , אבל לא לכולם . לחלק אחר אחראים השינויים החברתיים הפנימיים שעברו על החברה הישראלית , שבהם ידובר להלן . הנתונים הדמוגרפיים החדשים אחראים בעיקר להופעתם של מוסדות בעלי גוון תרבותי שונה מזה של תרבות הרוב העברית . זו המשיכה לעשות , לרוב בהצלחה חלקית בלבד , מאמצים להנחיל את ערכיה וסגנונה לציבור הרחב באמצעות מדיניות , שרבים רואים אותה כשלילית , של "כור היתוך . " מדיניות זו ביקשה לכפות על הכלל לא את התרבות המזרח אירופית , ה"אשכנזית , " כפי שמקובל היום לטעון , כי אם את התרבות החדשה , הישראלית המקורית , שחלק ניכר ממנה קם מתוך התרסה נגד התרבות ה"גלותית" המזרח אירופית . אבל עד מהרה התברר שמאמצים אלה לא יוכתרו בהצלחה . הציבור הישראלי החדש , שהיסודות המזרחיים התרחבו בו בהתמדה , לא חש הזדהות עם התרבות הזאת שהועברה אליו מתקופת היישוב , ועד מהרה עלו בו גם קולות שהתנגדו למדיניות זו של כור היתוך תרבותי מטעמים עקרוניים . אולי לא היה דבר שביטא שינוי מגמה זה יותר מתפוצתה הרחבה של העיתונות הלא עברית בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל . בראשית המנדט הבריטי היה בארץ רק עיתון יומי יהודי אחד שהופיע בשפה שאינה עברית , הוא הפלסטיין פוסט ( לימים הג'רוזלם פוסט , ( שנתפס יותר כמכשיר של הסברה ציונית כלפי השלטון הבריטי ואומות העולם ולפיכך לא נתקל בתוך היישוב באותה עוינות שבה נתקלו ניסיונות לביטוי תרבותי בשפות אחרות מן העברית . עיתון דל תפוצה נוסף , שהופיע בערבית , היה מיועד בעיקרו לתעמולה בין ערביי הארץ וגם קיומו שלו נסבל מבחינה זאת . קוראי שפות זרות שלא ידעו עברית נאלצו לקרוא יומונים ושבועונים מיובאים . קוראי יידיש היו קוראים את ההיינט והמומנט שפורסמו בפולין ועיתונים אחרים שהגיעו מארצות הברית , קוראי צרפתית קראו את הבורס אז'יפסיין שהגיע יום יום ממצרים . אבל לא הופיעו בארץ יומונים בשפות אחרות . הבאים מגרמניה בשנות ה30– שברו את ה"טאבו" הזה , בפרסום עיתונים יומיים שתחילה התחזו לביולטינים ורק מעט מעט העזו להופיע בגלוי כעיתונים יומיים , עד שזכו לבסוף לתפוצה שלא נפלה מזו של יומונים עבריים מסוימים . הסכר נפרץ לגמרי בשנותיה הראשונות של המדינה . בתוך שנים אחדות החלו להופיע בה עיתונים לועזיים ברומנית , פולנית , יידיש , הונגרית , צרפתית . תפוצתה הרחבה של "העיתונות לעולים" ביטאה את הצטמקות מעמדה של השפה העברית כשפה השלטת בחיים הציבוריים , אף שעדיין נותרה דומיננטית . ב"קול ישראל" החלו לשדר חדשות , תוכניות תעודה ואחר כך גם תסכיתים ותוכניות בידור בשפות נוספות על העברית והערבית ( שנתפסה כמעין מחווה המכוונת לתושבים הערביים , ובמשך תקופה ארוכה לא הודו בכך שתוכניות אלו פונות גם לעולים חדשים מארצות האיסלאם , כשם שתוכניות של מוזיקה ליטורגית קלאסית ששודרו בקול ישראל הוצגו כמכוונות "לבני העדות הנוצריות" ולא לחובבי המוזיקה הקלאסית בכללם . ( יחד עם כך החלו לקום להקות של זמר מזרחי , ובקול ישראל , בניגוד לתלונות המושמעות היום על החרמתה של המוזיקה המזרחית בשנותיו הראשונות , עלה הזמן המוקדש למוזיקה מזרחית על זה שהוקדש למוזיקה קלאסית , אם כי לא על הזמן המוקדש ל"זמר עברי" וללהקות הצבאיות . קמו תיאטרונים זעירים שהציגו הצגות ותוכניות בידור ביידיש ( דז'יגאן ושומאכר זכו לפופולריות שעלתה על זו של מרבית הקומיקאים העבריים , אבל אולי היתה כאן גם שאלה של איכות ההצגה . ( בשנות היישוב , כאשר אנשי "גדוד מגיני השפה" היו מתנפלים ברחוב על אנשים שדיברו יידיש או גרמנית , מוקיעים אותם ולפעמים גם מכים אותם , היה דבר מעין זה נחשב לסטייה קיצונית מן הנורמה הרצויה והקבילה . עד מהרה נוספו גם "תיאטרוני מחתרת" בשפות נוספות . כל אלה זכו לתפוצה נרחבת ולהצלחה קופתית שלא נפלו מאלו של הגופים העבריים הוותיקים . תהליך ההפרטה לא פסח על התרבות השינויים במבנה הדמוגרפי והעדתי , שהביאו עמהם שינוי בטעמים האסתטיים והתרבותיים , אינם אלא אחד הגורמים לשינויים שהתחוללו באופייה של צריכת התרבות במדינת ישראל . גורם אחר הוא תהליך ההפרטה , שהיה כרוך בדה–

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא