החברה הערבית מול המודרנה והחילון

עמוד:248

הבית ובחקלאות , ובשל השינויים במקורות התעסוקה המסורתיים הן איבדו מכוחן ומחשיבותן כתורמות לכלכלת המשפחה . השינויים הללו חושפים את האוכלוסייה הערבית למציאות חדשה ומסובכת , העלולה להיות קרקע פורייה להתפתחות בעיות פסיכו–חברתיות . אבל הגורם העיקרי לשינוי החברתי ולתהליכי המודרניזציה של הערבים בישראל קשור להיותם קבוצת מיעוט בקרב רוב שולט . קבוצות מיעוט רבות ברחבי העולם מתנסות בקולוניאליזם , והמפגש עמו מציב לפניהן מגוון קשיים לא מוכרים . במקרים רבים מביאים הקשיים הללו להידרדרותן של חברות , עד כדי העמדתן בסכנת קיום , מחמת הסירוב להכיר בזכותן להגדרה עצמית ובשל אובדן אדמותיהן ומשאביהן . הערבים בישראל , כקבוצת מיעוט המושפעת מהמפגש עם החברה המערבית , נאלצים להתמודד עם בעיות בתחומי הבריאות , החברה , הכלכלה , החינוך והרווחה , כיוון שהם נהפכו לחברה במעבר שצרכיה המשתנים לא מצליחים לקבל מענה מתוך הקהילה או הממסד . השירותים שהמדינה מספקת להם לוקים בחסר , וזאת מבחינת נגישות , זמינות והתאמה תרבותית לחברה הערבית . המצב הזה נובע מכך שהרוב מפעיל את ההגמוניה שלו על המיעוטים , כלומר משתמש ברעיונות ומסורות חברתיים , תרבותיים , דתיים ומוסריים כדי לחזק את כוחה של הקבוצה השלטת . לא אחת ההגמוניה מובילה לדיכוי – שליטה באמצעות שימוש בכוח פיזי , פסיכולוגי , חברתי , תרבותי או כלכלי . יחד עם כך האידיאולוגיה משמשת בידי הרוב מכשיר שמטרתו להסביר , להצדיק , לתת לגיטימציה ולהנציח את נסיבות ההגמוניה שלו . המצב הזה עשוי להוביל לנחיתות של קבוצת המיעוטים ומתן גישה לא שוויונית למשאבים שונים כתעסוקה , חינוך ושירותים חברתיים ועוד . אחת הדרכים להפעיל את ההגמוניה על קהילות המיעוט היא באקולטורציה , תהליך של סיגול או שינוי , שבו אדם או קבוצה אתנית , חברתית , דתית , לשונית או לאומית מסתגלים לערכים התרבותיים ולדפוסים של קבוצת הרוב . דרגה גבוהה יותר של אקולטורציה היא ההיטמעות , האסימילציה – תהליך שבו אדם או קבוצה מאמצים את התרבות , את הערכים ואת הדפוסים של קבוצה אחרת , ומשתלבים בה . השילוב , האינטגרציה , בא לידי ביטוי בכך שקבוצות או פרטים מקבוצת המיעוט נהפכים למשתתפים מלאים בחיים החברתיים , הכלכליים , התרבותיים והפוליטיים של חברה אחרת . מצד אחר , הדבר הזה יכול להיעשות גם באמצעות דו–תרבותיות ( או רבתרבותיות , ( מתוך שמירה על הזהות התרבותית שלהם עצמם . דו–תרבותיות היא היכולת לחיות בו בזמן בשתי תרבויות . המצב הזה כולל את היכולת לגשר בדרך אפקטיבית על הפער שבין תרבות המקור של האדם לבין זו של החברה הדומיננטית . על פי התפיסה הדואלית הזאת , מיעוטים נתונים להשפעת התרבות הדומיננטית שבקרבה הם גרים , ויחד עם זאת הם נטועים היטב בתרבותם המקורית . המצב הזה מקנה משמעות שונה לבעיותיהם , למאבקיהם וליכולתם לבקש ולקבל עזרה . הבעיה הנוצרת היא שמגוון השקפות העולם , הערכים והאמונות התרבותיות מביא לאי התאמה בין הנורמות והציפיות של שתי הסביבות התרבותיות . התוצאה היא דיסוננס תרבותי – קונפליקט פנימי המתעורר מן המתח והלחץ הצומחים מהאיהתאמה בין התרבויות , מן הדרישה שנדרשים בני מיעוטים להתאים את עצמם לדרישות סותרות ומנוגדות של תרבותם ושל התרבות הדומיננטית . בני החברה הערבית בישראל עשויים לחוש כאילו הם מקיימים חיים כפולים : מצד אחד ( בדרך כלל בהקשר של המשפחה / הבית ) – חיים המותאמים יותר למסורות התרבותיות הערביות , ומהצד האחר – חיים מתוך התייחסות רבה יותר לחברה הישראלית בכללותה . ככלל , החברה הערבית חשה מאוימת מצד התרבות המערבית בשל הקריאה לאקולטורציה , ולכן ניתן להבחין בה בתופעה של חזרה לנהגים המסורתיים , שהדת מסמלת אותם . החברה הערבית משתלבת במערכת הישראלית בתחומים מסוימים , כגון הכלכלה , אך בתחומים אחרים היא שומרת על נבדלות . כלומר , קיימת מידה מסוימת של אינטגרציה , אך רוב המערכות הן בעצם נפרדות . תהליך ההשתלבות / התבדלות הזה מעמיד את הפרט הערבי בדילמה : עד כמה הוא פתוח לאמץ ערכים תרבותיים מערביים , ועד כמה הוא שומר על ערכיו המסורתיים , ובעצם על הזהות שלו . ניתן לומר שהצעירים בחברה הערבית עברו אקולטורציה מהירה יותר מזו שעברו המבוגרים , והם אף חשופים יותר לעולם המערבי דרך כלי התקשורת ומערכת החינוך , דבר היכול ליצור קונפליקט בין–דורי נוסף על הקונפליקט הבין–תרבותי . מלבד זה הערבים בישראל נתונים בקונפליקט בין זהותם הערבית לזהותם הישראלית . רבים מהם תופסים את עצמם בראש ובראשונה כפלסטינים , ולרובם יש קרובים מדרגה ראשונה ושנייה בשטחים . סקר שעשו גנים וסמוחה בשנת 2001 בקרב 1200 ערבים ישראליים הורה על רמה גבוהה של הזדהות עם האינתיפאדה והמאבק הלאומי הפלסטיני . בדומה לכך , ממצאיו של סקר שעשו השניים בשנת 2002 מורים על עלייה בשיעור הערבים הישראליים המגדירים את עצמם פלסטינים , מ 46 . 4 % – בשנת 1996 ל 74 % – בשנת , 2000 וירידה משמעותית בשיעור אלה המגדירים את עצמם ישראלים , מ 38 . 4 % – ל 11 % – באותן שנים . ההשכלה נתפסת כמרכיב חשוב ומרכזי בחברה הערבית בישראל . היא נחשבת למשאב שביכולתו להציב את החברה הערבית במקום מכובד ולסייע בהשתלבותה בחברה הישראלית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא