פמיניזם, לאומיות ושינוי חברתי: מבט על הנשים בישראל

עמוד:241

זאת ועוד : נראותן הפוליטית של נשים הציבה את המדינה החדשה במקום מכובד בין המדינות המגשימות את השוויון המגדרי . עם קום המדינה מונתה גולדה מאיר לשגרירת ישראל בברית המועצות ; זמן קצר לאחר מכן היא מונתה לשרת העבודה בממשלת ישראל , וב , 1969– לאחר קריירה ציבורית מרשימה , נעשתה גולדה מאיר לראש ממשלת ישראל . מינוי אישה לתפקידים כה בכירים היה אז תופעה נדירה למדי באומות העולם ותרם , ללא ספק , לביצורו של מיתוס השוויון . נוכחותן של נשים בזירה הפוליטית תרמה אף היא לביסוסו של מיתוס השוויון . כך , לדוגמה , השיעור של ייצוג הנשים בכנסת ישראל בשנות ה50– וה60– נע בין 6 . 5 % ל 10 % – ( לעומת 15 % באספת הנבחרים הרביעית ב . ( 1944– מן הראוי לציין שלכנסת הראשונה שנבחרה ב1949– נכנסה מפלגת נשים , מפלגת ויצ"ו , שאותה ייצגה רחל כגן . מפלגת נשים דתיות שרצה לכנסת , לא הצליחה להיבחר . מפלגת נשים נחשבת לתופעה חדשנית בפרספקטיבה בינלאומית . יחד עם זאת התרחב והלך חוסר השוויון בין הגברים לנשים ובין נשים לנשים . אחד התחומים שבהם בלט חוסר השוויון היה תחום העבודה והשכר . חרף הצמיחה הכלכלית המואצת ירד חלקן של הנשים היהודיות בכוח העבודה מכדי 30 % בשנות ה40– ל 25 % בשנות ה , 50– ונשאר ברמה הזאת , בתנודות קלות , עד לתחילת שנות ה . 60– רק בשנות ה , 60– לאחר שרוב הגברים המובטלים נקלטו בכוח העבודה , החלה עלייה הדרגתית , אטית ופחות או יותר קבועה ( מלבד תקופת המיתון ערב מלחמת ששת הימים ) בחלקן של הנשים בכוח העבודה האזרחי . אבל הפערים בתחום התעסוקה בין נשים אשכנזיות למזרחיות המשיכו להתרחב . אחד ההסברים לכך קשור להזדמנויות התעסוקתיות וההשכלתיות השונות והבלתי שוויוניות שנפתחו באותה העת לפני "הוותיקות , " רובן אשכנזיות , ולפני "העולות החדשות , " בחלקן הגדול יוצאות ארצות האיסלאם . הסבר נוסף קשור במדיניות התעסוקה של הממשלה , שכ 3 ונה ראשית כול לגבר , "המפרנס הראשי , " ולא עודדה את הנשים , ובוודאי לא את האמהות המטופלות בילדים , לצאת לעבודה : מדיניות זו אמנם פגעה בכל הנשים , אך היא פגעה בעיקר בנשים מזרחיות שהיו מטופלות במספר רב יותר של ילדים בהשוואה לנשים אשכנזיות . מצבן של הנשים הערביות היה בעייתי אף יותר . הנשים הערביות היו אז רק כ 11 % – מכוח העבודה בסקטור הערבי , ורובן המכריע עבדו בחקלאות . ניתן לשער שרמת השכלתן הנמוכה של הנשים הערביות והמסורת שמיקמה אותן בספירה הביתית , ונוסף על כך קיומו של הממשל הצבאי על האוכלוסייה הערבית עד , 1966 חברו יחדיו והגבילו עד מאוד את הנשים ואת אפשרויות התעסוקה שלהן . מעמד הנשים בתחום העבודה היה בעייתי אף בקיבוץ , אותו " היהלום שבכתר" של תנועת העבודה . האי–שוויון המגדרי , שגבר בתקופת המדינה , התמקד בעיקר בחלוקת–העבודה הקיבוצית , שלפיה הנשים הופנו בעיקר לעבודה בשירותים , והגברים – לייצור , דבר שקבע גם את הסטטוס החברתי של החברות , מכאן , ושל החברים , מכאן . מחקרים שונים הצביעו על כך שמציאות זאת גרמה , במידה רבה , שחברות קיבוץ , בעיקר בנות הדור השני , שלרוב היו נטולות תפקידים ציבוריים , חיפשו בתחום המשפחה מקום לשייכות ולזהות ואף בסיס ליוקרה ולאוטונומיה . בהקשר הזה דרשו החברות לשים קץ ללינה המשותפת של הילדים בבתי ילדים , סמלו של הקיבוץ הקלאסי . בתהליך מדורג , שראשיתו בהחלטתם של קיבוצים אחדים בשנות ה60– ושהתעצם מאוד בשנות ה70– וה , 80– עברו כל הקיבוצים בארץ ללינה משפחתית . במסגרת התהליך הזה הקדישו החברות זמן רב יותר מבעבר לתפקידן כאמהות וכרעיות ומעמדן בקיבוץ נעשה מסורתי יותר . גם במערכת הצבאית העמיק האי–שוויון המגדרי . ישראל אמנם היתה המדינה הראשונה בעולם שהנהיגה גיוס חובה לנשים " ) חוק שירות הביטחון , תש"ט , ( " 1949 – אבל בפועל התגייסו רק כ 50 % – מחייבות הגיוס . רוב מי שלא התגייסו בבחירות לכנסת הראשונה שנבחרה ב1949- השתתפה ויצ"ו כמפלגת נשים , תופעה חדשה בפרספקטיבה בינלאומית . ייצגה אותה בכנסת רחל כהן-כגן ( בתמונה )

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר