פמיניזם, לאומיות ושינוי חברתי: מבט על הנשים בישראל

עמוד:236

פמיניזם , לאומיות ושינוי חברתי : מבט על הנשים בישראל סילביה פוגל–ביז'אוי המודרניזציה של הנשים היהודיות היא חלק אינטגרלי של המהפכה הציונית , אם כי תהליך המודרניזציה של הנשים בקהילה היהודית בארץ–ישראל החל עוד במאה ה , 19– כש"היישוב הישן , " הספרדי והאשכנזי , החל להיפתח אל העולם המודרני . התהליך הזה הואץ במרוצת "העליות המודרניות" . ( 1947-1882 ) עקב כך נוצר , לאחר קום המדינה ועד עצם היום הזה , דגם נורמטיבי של "האישה הישראלית . " דגם זה מבנה את ה"ישראלית" כאישה מודרנית , השואפת להידמות ל"אישה המערבית , " משמע – אזרחית שוות זכויות במדינה דמוקרטית . אם כי בשנים האחרונות קבוצות נשים רבות מבקרות את "דגם המודרניות המערבית" ודורשות את כינונו של דגם נורמטיבי אחר , רב–תרבותי . שינוי הסדר החברתי–המגדרי , שהנהיג המפעל הציוני בתפיסת ההיסטוריה של הארץ , מחייב את חילוץ הנשים מה 7 כחה הקאנ 2 נית , השמעת קולותיהן המושתקים והפניית הזרקורים אל מעשיהן שלא זכו להיכנס לפנתיאון ההיסטוריה . הדברים האלה ממסמסים בהכרח את הגבולות המובנים מאליהם בין ה"אישי" ל"קולקטיבי , " בין ה"פרטי" ל"ציבורי , " בין ה"שולי" ל"מרכזי , " ומביאים ליצירת נרטיב היסטורי אחר , המאורגן סביב קריטריונים שונים מאלה המקובלים בחלוקה הקאנונית לתקופות . יש מקום לקביעת שלוש תקופות היסטוריות , המשקפות את התפתחות התנועה הפמיניסטית והשפעתה על המפעל הציוני בארץ–ישראל ובמדינת ישראל . בהקשר הזה כוללת התנועה הפמיניסטית את מעשיהן ודרכי התארגנותן השונות של הנשים ששאפו ושואפות ליצור סדר חברתי חדש , המבטיח את שוויון ערך האדם ושוויון אזרחי בין גברים לנשים . התמקדות בעשייה הפמיניסטית במרוצת השנים מאפשרת הבנה של החיבור המובנה בין פמיניזם , האוטופיה הציונית והכמיהה לשינוי חברתי . פמיניזם בשם הלאום : נשים ביישוב היהודי בארץ–ישראל : 1948-1882 כבר ב1854– הוקם בירושלים בית ספר לבנות , על שם אוולינה דה רוטשילד . באותה תקופה הוקם שם גם בית החולים רוטשילד , שהתמקד במתן שירותים רפואיים מודרניים ליולדות ולאמהות , וכן נפתחו מרפאה ובית מרקחת מודרניים הודות לנדבנותו של משה מונטיפיורי . המסגרות האלה היו אבני היסוד בפתיחת העולם המודרני לפני הנערות והנשים , בנות היישוב הישן , ספרדיות ואשכנזיות כאחד . לימים הן הוכרו כמסגרות החלוציות של החינוך והרפואה למען הנערות והנשים בישראל . הנשים שעלו לא"י למן העלייה הראשונה ( 1903-1882 ) לא רק פתחו את שערי העולם המודרני לפני נשי היישוב היהודי בארץ , אלא יותר מזה : מאותה תקופה ואילך פעלו הנשים האלה לכינונה של "חוה" חדשה , במקביל לכינונו של אדם יהודי חדש . בעיניהן היתה התחייה הציונית גם תחייתן של הנשים , ואם להשתמש בשפה המקובלת באותה תקופה , הן יצאו " לכבוש" את הספירה הציבורית . התפיסה המהפכנית הזאת עמדה בניגוד מוחלט להיסטוריה היהודית , שדחקה את הנשים אל "עזרת הנשים" והדירה אותן מהזירה הציבורית . ה"כיבוש" הזה לבש פנים רבות ומגוונות : כמורות , כמחנכות , כסופרות , כעיתונאיות – וכמובן כאמהות שדיברו עברית עם ילדיהן – תרמו הנשים לתחיית השפה הלאומית והיו לחלק אינטגרלי של יוצרי התרבות העברית החדשה . ב , 1903– כשנוסדה בזיכרון–יעקב הסתדרות המורים בא"י , התקבלו המורות ( שהיו 15 מכלל 59 המייסדים ) על בסיס של שוויון זכויות וחובות במסגרת האיגוד המקצועי החדש . עם זאת ראוי לזכור ש"כיבוש" הספירה הציבורית לא נעשה לרוב על בסיס אינדיווידואלי–פרטני אלא על בסיס קולקטיבימאורגן שהתאפשר בזכות הקמתם של ארגוני נשים . ארגוני אפרים יער וזאב שביט , מגמות בחברה הישראלית , כרך ב , ' תל אביב . 2003 ינון כהן , "פערים סוציו–אקונומיים בין מזרחים ואשכנזים , , " 1995-1975 בתוך : סוציולוגיה ישראלית , א , 1998 ( 1 ) עמ' . 134-115 משה ליסק , העלייה הגדולה בשנות החמישים : כישלונו של כור ההיתוך , ירושלים , . 1999 יואב פלד ( עורך , ( ש"ס : אתגר הישראליות , תל–אביב . 2001 מרדכי רגב , "מבוא לתרבות הישראלית , " בתוך : מגמות בחברה הישראלית , ערכו אפרים יער וזאב שביט , תל–אביב , 2003 עמ' . 898-823 זוהר שביט ( עורכת , ( תולדות היישוב היהודי בארץ–ישראל מאז העלייה הראשונה : בנייתה של תרבות עברית בארץ ישראל , א , ירושלים . 1999

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר