מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני – מבוא

עמוד:213

מדינה תיאוקרטית . בקונגרס הציוני החמישי ( באזל , ( 1901 נדונה , למורת רוחם של הצירים הדתיים , "שאלת התרבות . " רבים מהצירים תבעו להציב את הפעילות החינוכית והתרבותית בראש תוכנית העבודה של התנועה . הרצל הצטרף בפועל להתנגדותם של הדתיים , ושני טעמים היו לו : ראשית – השקפתו הכללית כי על התנועה הציונית לרכז את כל כוחותיה בחזית המדינית להשגת צ'ארטר בינלאומי שיכיר במטרות הציונות ; ושנית – רצונו לשמור על אחדות התנועה ולהשאיר דלת פתוחה להצטרפות דתיים נוספים אל שורותיה . הפשרה שהושגה באותו קונגרס הטביעה חותם עמוק על התנועה , וממנה השורש לתבנית ה"סטטוס קוו" ולהסדרי היחסים בין דת למדינה עד ימינו : החלטת הפשרה קבעה כי " מחובתם של כל הציונים לתרום לחינוך העם היהודי במובן הלאומי " , אך קביעה זו הוגבלה על ידי ההכרה ב"עובדה שקיימים שני זרמים שווי זכויות , המסורתי והמתקדם . " הוחלט למנות שתי ועדות : "לאומית מתקדמת" ו"לאומית מסורתית , " שחבריהן ייבחרו בנפרד בידי חברי כל אחד משני הזרמים וכל אחת מהן תפעל "באופן עצמאי וחופשי 19 . " שנים לאחר מכן , בוועידה הציונית העולמית ( לונדון , , ( 1920 קרם המודל הזה עור וגידים בהחלטה שהניחה למעשה את היסוד לשיטת הזרמים בחינוך ביישוב ולאחר מכן במדינה . מערכת היחסים שנרקמה והלכה בין הרוב החילוני לבין המיעוט הדתי שיקפה לא רק אינטרסים פוליטיים של שני הצדדים , אלא גם הזדקקות הדדית עמוקה , שהעמיקה ככל שהתקדם חזון המדינה היהודית לקראת מימושו . הציונים החילוניים , רובם , ראו במהפכה הציונית מהפכה לאומיתחילונית , ששחררה את רוחו של העם מן הפסיביות שבציפייה לגאולה מידי שמים ; ועם זאת הם לא רצו להתנתק כליל מהמורשת הלאומית העתיקה שהיתה טבועה בחותם דתי מובהק . הם העדיפו לאמץ חלק מהסמלים הדתיים ו'להלאים' אותם , כלומר , להקנות להם משמעות חילונית . יתר על כן : דווקא בהיותם הרוב ובשמשם הנהגה לאומית , היה להם עניין רב להופיע כמייצגי העם היהודי כולו , שחלק ניכר ממנו נמנה עם המחנה הדתי . ואילו הציונים הדתיים הבינו כי ללא שותפות ארוכת טווח עם הציונות החילונית הם יובסו בידי המחנה החרדי האנטי–ציוני , וכי יש בכוחם להביא את הציונות החילונית להסכים למודוס ויוונדי שיאפשר לא רק קיום בצוותא , אלא גם בניינה של תשתית מוסדית , ארגונית ובעיקר חינוכית לשימורו ולגידולו של המחנה הציוני–הדתי . הצורך של מנהיגי שני המחנות באחדות לאומית שיקף אפוא לא רק אילוצים פונקציונליים הנגזרים מהצרכים השלטוניים–הקואליציוניים , אלא גם הכרה ששותפות זו היא תנאי להנחת היסודות למדינה העתידית . פשרת "צור ישראל" ומעבר לה ביום רביעי 12 במאי , 1948 בשעות הערב , באו אל ביתו של בן–גוריון שניים מחברי הוועדה שהתמנתה לנסח את ההכרזה על הקמת המדינה , הרב יהודה לייב מיימון ( פישמן , ( מראשי הציונות הדתית , ואהרן ציזלינג , מראשי מפלגת השמאל מפ"ם . מלאכת הניסוח 7 למה , חוץ מהמשפט המסיים . הדתיים רצו מלכתחילה כי במשפט המסיים יוזכר במפורש שמו של הקב"ה ( כגון : אלוהי ישראל . ( הרוב החילוני דחה זאת . ואז צץ הרעיון להזכיר את הביטוי הלקוח מספר התפילה : "צור ישראל וגואלו . " ציזלינג התנגד בתוקף . לבסוף התפשרו , בברכתו של בן–גוריון , וכתבו : "מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו . " אפיזודה זו מייצגת במידה רבה את מהות היחסים שבין החילונים לדתיים בתנועה הציונית , ב"יישוב" ובמדינת ישראל : במסמך מכונן , שבמהותו הוא מסמך היסטוריחילוני , משתלב מרכיב הלקוח מעולם האמונות הדתי , באופן שהדתיים יכולים להזדהות עמו ואילו הציבור החילוני יכול , מתוך רצון להגיע לפשרה , לתת לו פרשנות אחרת , המנתקת אותו ממשמעותו הדתית . אלא שלא פשרות סמנטיות אפיינו בהמשך הדרך את היחסים בין שני המחנות , אלא פשרות בעלות משמעות עקרונית ומעשית , החורצות גורלם של יחידים וקבוצות . כמעט כל מה שהתרחש בתחום הזה בחיי המדינה , מאז הוויכוח על נוסח הכרזתה , שורשיו נעוצים במהלך חייה והתפתחותה של התנועה הציונית . ואמנם חיי המדינה , מאז היווסדה , עומדים בחותם הסתירה שתוארה : מצד אחד , על ידי יצירת המדינה היהודית ( ולפניה הקהילה האוטונומית של היישוב בארץ–ישראל , ( נוצרה צורת חיים שאפשרה פרץ של יצירה תרבותית יהודית חדשה , חילונית ביסודה , בכל תחומי החיים – מן הכלכלה ומוסדות החברה האזרחית עד המדע , האמנות , הספרות , פיתוח הלשון ואורחות החיים . כמעט כל תחומי התרבות המודרנית האחרים הנדונים באנציקלופדיה זו קיבלו דחיפה ותמריץ חזקים על ידי יצירתה של קהילייה פוליטית אוטונומית יהודית בארץ–ישראל , ששימשה להם בית גידול . ולא פחות מזה – במידה שתרבות נוגעת לא רק לחיים החברתיים–הציבוריים , אלא גם לחוויית הקיום של הפרט , כלומר , לאופן שאיש או אישה יחידים בונים וחווים את חייהם – הרי הפומביות היהודית החדשה , העובדה שתרבות יהודית מודרנית וחילונית קיימת כחלק לגיטימי של החלל הציבורי היהודי , אפשרה לרבים מאוד לחיות חיים שונים מאלה שחיו הוריהם בעבר , ולהרגיש , לטוב ולרע , בני דור חדש ובני תרבות שונה . הצד האחר של המטבע נגזר מהעובדה שלא כל הכבלים שבלמו , בדורות קודמים , את פרץ היצירה הוסרו , שתהליך

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא