יהודים במרכז אירופה

עמוד:168

יותר מכל קבוצה אחרת , הניחה את היסודות הפנימיים לקהילה החדשה של יהודי גרמניה הקיימת כיום . מלבד יהודים מפולין , בחרו גם יהודים מליטא , מצ'כיה , מהונגריה ומרומניה , משוכני מחנות העקורים , להשתקע בגרמניה . אך הנהגת הגמיינדן ( הקהילות ) היהודיות היתה נתונה מעיקרה בידי יהודים גרמניים , ששרדו בדרך כלשהי או שבו לגרמניה . יהודים גרמניים אחרים ששבו לגרמניה , בין שלמסגרות הקהילות הרשמיות ובין שמחוצה להן , כגון האינטלקטואלים מאקס הורקהיימר ותיאודור אדורנו , ייצגו קהילה יהודית גרמנית מדומה מן העבר . זה היה עולמם המפואר של זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין , של הווארבורגים והפויכטוונגרים , של מאקס ליברמן ורוזה לוקסמבורג ושל מנהיגים אחרים בתחומי האמנות , התרבות , המדע והשמאל הפוליטי הליברלי והרדיקלי . לפיכך , אפשר לתאר את המצב כחלוקת עבודה . קהילת העקורים לבדה , שמעטים בעלי השם הבולטים שנמנו עם שורותיה , קיימה את החיים הפנימיים והדתיים ואת אתרי הדת הישנים , ושמרה על לוח השנה הדתי . לעומתה , לקהילה היהודית הגרמנית היו המשאבים הנחוצים לקשור קשר חיצוני עם הסביבה הגרמנית : עמדו לרשותה המומחיות המשפטית של הנדריק גיאורג ואן דאם , שכיהן תקופה ארוכה כמזכ"ל הוועד המרכזי של יהודי גרמניה Zentralrat der Juden in ) ( Deutschland שנוסד זה לא מכבר ; בקיאותו בשפה של קארל מארקס , עיתונאי ועורך ה der Juden in Deutschland Allgemeine Wochenzeitung– ( השבועון המאוחד של היהודים בגרמניה ;( והבנתם של ורנר נחמן והיינץ גלינסקי את דרך פעולתה של הביורוקרטיה הגרמנית ואת המנטליות שלה – שניהם כיהנו זמן ארוך כיושבי ראש הוועד המרכזי וכן עמדו בראש הקהילות המקומיות שלהם , זה בבאדן וזה בברלין . פוליטיקאים במערב גרמניה ניתבו מקורות מימון לקהילות באמצעות מנהיגי הקהילות הגרמניים האלה , במעין מה שניתן לתאר "פטרונות ביורוקרטית . " מי שהיה מוכן יותר לציית ולשתף פעולה מבחינה פוליטית היה יכול לצפות לתמורה כספית במסגרת המנגנונים הביורוקרטיים , ולזכות בהכרה פוליטית וחברתית . אותו הדפוס היה תקף גם לרמות ההיירארכיות בתוך הקהילה היהודית עצמה . מי ששיתף פעולה היה יכול לצפות לתמורה כספית ופוליטית או להכרה חברתית . ואולם , אף שקבוצה של יהודים ממוצא גרמני מילאה תפקיד חשוב ואף חיוני בגרמניה שלאחר המלחמה , חבריה נותרו היוצאים מן הכלל , וירטואוזים שפעלו בחללים הריקים שבין העולם הגרמני לעולם היהודי . הדבר הזה תקף לא רק בנוגע להנהגה הפוליטית אלא גם בנוגע להנהגה האינטלקטואלית . חלק הארי של יהודי גרמניה שנותרו בחיים לא שבו לגרמניה אחרי המלחמה , ורבים מאלה שחזרו אליה , שכבר התבוללו במידה רבה , נטמעו בחברה הגרמנית בלי להותיר חותם יהודי מיוחד . לעומתם , יהודים שהקשר שלהם עם המסורת היהודית היה הדוק יותר , והם חזרו בכל זאת לגרמניה , אחדים מהם פעלו לא פעם במסגרת סדר יום לא–יהודי במובהק , אחרים עבדו בסוכנויות סיוע בינלאומיות , יהודיות על פי רוב , או כעורכי דין שעסקו בהשבת רכוש , והיו שתפסו עמדות ציבוריות בכירות בתחום האקדמי או הפוליטי . כזה היה גם הדפוס בגרמניה המזרחית . מעט היהודים או בעלי המוצא היהודי ששרדו ושבו לחיות בה אחרי המלחמה נקלטו בסביבתם הגרמנית , וכן תפסו עמדות ציבוריות באוניברסיטאות ובחיים הפוליטיים והחברתיים . נמנו עמם , בין היתר , הפילוסוף ארנסט בלוך , הפרופסור לספרות האנס מאייר והסופרים אנה זגרס וארנולד צווייג , ששב לגרמניה מחיפה . אלה שזהותם היהודית היתה חזקה , נסוגו בהדרגה והתכנסו בגומחותיהם הפרטיות . אחרים , שהדבר עלה בידם , מלומדים כהאנס מאייר וארנסט בלוך , עברו למערב גרמניה . לעומת זאת , חברי קהילת העקורים במערב גרמניה , שהגדירו את עצמם שוהים ארעיים , ואטמו את קהילותיהם בפני העולם החיצוני , דווקא הם הצליחו , מתוך שדחו את הסביבה הלא–יהודית , לפתח בתוך הפקעת המסוגרת שלהם מבנים קהילתיים יהודיים חדשים . כל זה החל להשתנות בסוף שנות ה , 70– כשיהודים מרוסיה החליטו לעבור למערב גרמניה המשגשגת יחסית באותה העת , מרביתם לאחר שהות קצרה בישראל . מה שהחל כטפטוף של כמה אלפים גדל בצעדי ענק אחרי נפילת ברית המועצות . מעריכים כי עד ראשית המאה ה21– היגרו 140 , 000 יהודים מרוסיה לגרמניה ; כרבע מיליון יהודים נוספים הגישו בקשות הגירה בקונסוליות של גרמניה במדינות ברית המועצות לשעבר , ורבים מהם צפויים להגיע . בשנת 2002 ניצבה גרמניה במקום השלישי , אחרי ישראל וארצות הברית , ברשימת המדינות שקלטו את מספר המהגרים היהודיים הרב ביותר מרוסיה . בניגוד למדינות אחרות שקלטו מהגרים מרוסיה , ובהן קנדה , הנמצאת במקום הרביעי , אופייניות להגירה היהודית לגרמניה הגדרות אתניות סותרות ומתחרות זו בזו של היהודיות , כמוסבר להלן . איך ניתן ליישב בין ההגירה ההמונית הזאת לגרמניה לבין ההיסטוריה הגרמנית הייחודית של השואה ? חוץ מאשר לישראל , ההגירה למדינות יעד אחרות , כגון ארצות הברית , היתה עניין קשה . לעומת זאת , אחרי חילוקי דעות ראשוניים בגלל התנגדותה של ישראל , פתחה גרמניה את שעריה ליהודים . אחת הסיבות שגרמניה קידמה את פניהם בברכה היתה נעוצה ברצונה לפרוע את חובה ההיסטורי בגין חורבן יהדות גרמניה בתקופת הנאצים . אבל סיבה מרכזית נוספת היתה ראייתה של גרמניה את היהודים האלה כמשאב תרבותי וכלכלי – לאור ההישגים

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר