תגובות תרבותיות של יהודי אמריקה לתהליכי המודרניזציה והחילון

עמוד:111

תגובות תרבותיות של יהודי אמריקה לתהליכי המודרניזציה והחילון סטיבן ג . ' ויטפילד לשאלה כיצד הגיבו יהודים מבחינה תרבותית לתהליכי המודרניזציה והחילון בארצות הברית חשיבות יחידה במינה , לאור העובדה שארץ זו היתה לביתה של הקהילה היהודית הגדולה , העשירה וקרוב לוודאי הבטוחה ביותר בכל שנות ההיסטוריה היהודית . מרקמה והיקפה של התרבות האמריקנית שונים כיום בגלל תרומתו של המיעוט היהודי הזעיר , בייחוד במאה ה , 20– כשם שהתרבות הזאת שינתה את פני היהדות . ראיה לכך אפשר למצוא בחלומות האינטגרציה והחירות שקיימו את היהודים באותה מידה ששינו את אורחות חייהם . אווירתה של ארצות הברית נתנה ליהודיהן , בעיקר במחצית המאה שמאז שנת , 1945 דחף יצירתי שערך מחדש , גם צמצם וגם הרחיב , את המורשת שהנחילו להם התנסויותיהם בעולם הישן . מרחב הפעולה התרבותי של היהודים מחייב הגדרה . כל פעילות אינטלקטואלית או אמנותית שבוצעה בידי יהודים בארצות הברית – בין שיש בה סממנים דתיים או תרבותיים של יהדות או של אתני 1 ת ובין שאין – היא ביטוי לתרבותם , בלי קשר לשאלה אם היצירה שבה מדובר נובעת ישירות או מפורשות מהווייתם או מניסיון חייהם . היצירות האלה , בין שהן מייצגות תכנים יהודיים ובין שלא , הן ביטוי ברור לאינטליגנציה אחת , ומזקקות בתוכן רגישות דומה וכישרון אמנותי דומה . היסטוריונים של התרבות היהודית מגלים עניין מיוחד בספרים ובמחזות ובציורים שנושאיהם לקוחים מחיי היהודים . ואולם , כשמוציאים מכלל דיון את כל מה שאין בו תיאור דיוקנם של יהודים , מכשילים את המאבק הרטרוספקטיבי להבנת היוצרים היהודים שיצרו אותן . ומאחר שחלק ממורשתם איננו כלל היצגי , משימת הקטגוריזציה שלהם מצטמצמת שלא לצורך ( ממש כפי שהמורשת עצמה מידלדלת כאשר מתעלמים מהיצירות האלו . ( מרבית המלחינים , וכמה מן הציירים הנערצים ביותר באמצע המאה ה20– ( כגון אדולף גוטליב , מארק רותקו וברנט ניומן , שתויגו כאקספרסיוניסטים מופשטים , ( לא התמקדו בתיאור יהודים . וזאת משום שבצורתה ובסגנונה של יצירתם של האמנים האלה לא היה משום תיאור של אדם או דבר כלשהו . התרבות הזאת לא ניזונה מעצמה בלבד , גם לא היתה אוטונומית , ונכונ 1 תה לקלוט השפעות חוץ מקשה לזהות מה בדיוק יהודי בתרבות היהודית האמריקנית . כיוון שכך , שום היסטוריון אחראי לא יוכל לתארה בנפרד מהקשרה . יצירותיהם של מי שהעשירו את התרבות היהודית אינן אותנטיות או מובחנות דיין להבטיח שלא היו יכולות להיווצר בידי לאיהודים . אי אפשר לבודד התפתחות רוחנית , אסתטית ואינטלקטואלית משאר החברה . בבית התפוצות בתל–אביב מוצג רק בית כנסת אמריקני אחד בין שאר בתי הכנסת הייצוגיים שבהיסטוריה היהודית ; אבל האדריכל שעיצב את " בית שלום" ( 1954 ) שבפאתי פילדלפיה הוא פרנק לויד רייט , בנו של כומר א 1 ניטרי . הסופר הווירטואוזי ג'ון אפדייק , שסיגל לעצמו שלוש פעמים קול של סופר יהודי עצור ונצור בשם הנרי בק , לא נתקל בשום קושי לא רק בכתיבת פארודיות על הספרות היהודית שלאחר המלחמה , אלא גם , במובן מסוים , בהנציחו את אותה אסכולה עצמה . התרבות האמריקנית , מתברר , היתה מסבירת פנים ונוחה לספוג – במידה כה רבה , ערכים וסמלים תרבותיים נודדים בארצות הברית בשני הכיוונים , לא רק מן הרוב אל המיעוט , כי אם גם מן המיעוט אל הרוב . מילים וביטויים ביידיש במספרים גדולים מצאו דרכם אל האנגלית האמריקנית . בתמונה : כרזה לסרט "אידל מיטן פידל" בכיכובה של מולי פיקון , ניו-יורק 1937

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר