פייר מנדס–פראנס

עמוד:97

פייר מנדס–פראנס פייר בירנבאום פייר מנדס–פראנס , ( 1982-1907 ) שמונה לראש ממשלת צרפת ב , 1954– הוא ההתגלמות המובהקת של היהודי–הממלכתי המסור לחלוטין לשירות המדינה שבה הוא חי ובה הוא רואה את מולדתו . אף שהוא עצמו , עורך דין במקצועו , לא היה מלכתחילה עובד ציבור , הרי בתפיסתו בדבר עליונות האינטרס הכללי המגולם בשלטון הממלכתי הוא ממשיך את מסורת היהודים הממלכתיים , הייחודית לקהילה במדינת הלאום הצרפתית . בעיניו , על המדינה לייצג את עקרונות הרציונליזם מבית מדרשה של הנאורות ואף להתערב בחברה האזרחית בשם העקרונות האלה . במסגרת המסורת היעקובינית והרפובליקנית שממנה שאבו יהודים ממלכתיים כה רבים בצרפת השראה החל במאה ה , 19– מסמל פייר מנדס–פראנס בהווייתו את המדינאי האמנסיפטור , אזרח למופת הפועל במרחב הציבורי . ממש כמו היהודים הממלכתיים שקדמו לו , גם הוא שם דגש ברור בהפרדה בין המרחב הציבורי , שבו הוא טוען לניטרליות , לבין המרחב הפרטי , שבו הוא מבקש להמשיך ולהיות נאמן לשורשיו היהודיים . מנדס–פראנס העניק עם זאת לקיומם של יהודי צרפת , מן הסוג שאותו גילם , ממד חדש . עד אותה העת נטו יהודים ממלכתיים רבים להישאר נאמנים , במרחב הפרטי , לערכים ולמסורות הדתיות שלהם . פייר מנדס–פראנס מצהיר , לעומת זאת , באורח חד–משמעי : "אינני אדוק ואינני שומר מצוות . עם זאת אני מודע עמוקות להיותי יהודי , וכן גם יל = י ... ההוויה היהודית מעוררת בי סקרנות והתפעלות . אין זו הוויה דתית דווקא , שהרי קיימים אנשים רבים שאין בהם אמונה דתית ואינם שומרי מצוות אבל עם זאת הם חשים עצמם יהודים . זו גם איננה הוויה גזעית ... מה היא אם כן בדיוק ? זהי תחושת רגישות עזה מאוד המפעמת בי . אינני מתיימר כלל להגדיר אותה באופן רציונלי או מדעי . " כפי שהוא חוזר ואומר , "אני אתאיסט , רפובליקני צרפתי , אבל אני גם קשור מאוד ליהדות . " במובן הזה נדמה שמנדס–פראנס מייצג את היהודי החילוני המרוחק לא רק מערכים יהודיים , אלא גם מכל צורה של תרבות יהודית , בניגוד ליהודים הצרפתיים שקדמו לו . היהדות , שמילאה בעבר חלק מהותי בחייהם של אלה , מצטמצמת אצלו מן הסתם ל"תחושה" עמומה , נטולת כל בסיס דתי , תרבותי ואף היסטורי . חרף כל זאת בשום שלב של חייו אין הוא מתנתק לחלוטין מן המשמעות ההיסטורית והמסורתית של יהודיותו . בילדותו נערך למנדס–פארנס טקס הבר מצווה , ולאחר מכן נשא את אשתו הראשונה בבית כנסת בטקס מסורתי ש J לל מסירת כתובה . הוא ביטא תמיד עניין עמוק בהיסטוריה הרחוקה של משפחתו שמוצאה מאנוסי פורטוגל ; השקיע מאמצים רבים באיתור ארכיונים ופנה לרב הראשי של בורדו ולנשיא הוועד המרכזי של יהודי צרפת ( הקונסיסטואר ) של חבל ז'ירונד . במהלך דרכו הפוליטית התמודד באומץ עם המסעות האנטישמיים הבוטים שהתנהלו נגדו . ואולם , כאשר פנה לישראל , יחד עם נחום גולדמן ( ר' מדור תנועות לאומיות וחברתיות , ( כדי לשכנעה להכיר בפלסטינים , עשה זאת כ"ידיד , " כ"צרפתי , " ולא כיהודי מובהק . הרפובליקניות החילונית שלו , שאפשרה לו להתייצב באומץ אל מול מצוקות השעה , הטילה אמנם סייג על פעילותו כיהודי , אך לא ביטלה את הממד היהודי בזהותו . מנדס–פראנס קיבל באהדה את הקמתה של מדינת ישראל . בראשית שנות ה , 50– בהיותו חבר הפרלמנט , ביקר פעמים אחדות בישראל . עם זאת לא חסך ביקורת מממשלתה . ב , 1956– לאחר שישראל הצטרפה לקואליציה האנגלו–צרפתית שביקשה להחזיר לידיה את השליטה בתעלת סואץ , מתח בפומבי ביקורת על ישראל . גם בשנים שלאחר מכן המשיך לבטא את רגשי הסולידריות שלו עם ישראל , אך לא היסס למתוח ביקורת על מדיניותה . מנדס-פראנס , שביטא תמיד עניין בהיסטוריה של משפחתו שמוצאה מאנוסי פורטוגל : "אני אתאיסט , רפובליקני צרפתי , אבל אני גם קשור מאוד ליהדות"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא